יהודי באשקלה וואן

ואן היא עיר עתיקה. במשך מאות שנים חיו בעיר קהילות דתיות שונות זו לצד זו בהרמוניה. מוסלמים, ארמנים — גרגוריאנים, קתולים ופרוטסטנטים — ויהודים חיו בוואן במשך תקופה ארוכה.

בהתאם לכך, כמאל קרפט כתב במחקרו Ottoman Population 1830-1914 Demographic and Social Characteristics כי בשנת 1914 היו בהקארי 836 יהודים. אולם בעבודה דומה, Osmanli'da Etnik Yapi ve 1914 nüfusu (המבנה האתני באימפריה העות'מאנית ומפקד האוכלוסין של 1914) מאת אורחן סאקין, נמסר כי מספר היהודים בבאשקלה היה 836 באותה שנה. נוסף על כך חיו 273 יהודים בגוואר (כיום יוקסקובה), מחוז נוסף בהקארי. מכיוון שלא חיו יהודים במקומות אחרים בהקארי, נראה שמספרו של קרפט התייחס ליהודי באשקלה.

לפי הגאוגרף הצרפתי ויטל קואינה, בשנת 1894 חיו בסנג'ק ואן 1,000 יהודים ובמרכז ואן 500. נוסף על כך, באנציקלופדיה המפורסמת שלו Kamus-ul Alam, הסופר העות'מאני שמסטין סאמי (סאמי פראשרי) העריך כי במחוז ואן חיו 430,000 איש. מתוכם 242,000 מוסלמים, 178,000 נוצרים, 5,400 יזידים, 600 רומים ו־5,000 יהודים, בין השנים 1889–1898.

מחוז ואן כלל את הסנג'קים ואן והקארי. התפלגות היהודים באוכלוסיית המחוז בשנת 1914 הייתה 274 בשמדינלי ו־273 בגוואר, היא יוקסקובה של ימינו, בהקארי.

כפי שניתן לראות, קיים מחסור במקורות הן על יהודי ואן והן על יהודי באשקלה. במהלך סקירת הספרות לא מצאתי מקורות רבים שהתייחסו במיוחד ליהודי ואן, שחיו בעבר במרכז העיר, לפחות על פי מפקדי האוכלוסין הכלליים של 1881, 1882, 1893 ו־1914. למעשה, במהלך עבודת השדה שלי, מרואיינים שהציגו את עצמם בתחילה כיהודי ואן הזכירו בהמשך הראיון שהם במקור מבאשקלה. לדוגמה, שלמה ערבאן נולד בוואן בשנת 1951. הוא גדל ולמד בבית הספר בוואן, אך משפחתו הייתה במקור מבאשקלה. הוא אמר: "באופן ספציפי, אין קהילה יהודית של ואן. כולנו מוכרים כיהודי באשקלה, כי בית הכנסת היה שם".

לאחר מכן אמר: "אני אספר לך משהו מעניין":

הייתי מבלה את חופשות הקיץ במשך שבוע או עשרה ימים אצל אחותי בבאשקלה. כשחזרתי, המורה היה שואל לאן נסעת בחופשת הקיץ. היינו אומרים: "לא נסענו לשום מקום, היינו כאן בוואן". כי אם היינו אומרים שהיינו בבאשקלה, כולם היו יודעים שאנחנו יהודים.

לכן, סביר שיהודים שהתיישבו בוואן היגרו מבאשקלה. נוסף על כך, המידע שבידינו על יהודי האזור קשור לקהילה היהודית של באשקלה, והוא מבוסס בעיקר על היסטוריה שבעל פה שנאספה באמצעות ראיונות מעמיקים.

טבלת אוכלוסיית יהודי ואן, 1927–1965:

אפרים אראסלי נולד בשנת 1950 וחי בבאשקלה עד גיל עשר. הוא אמר שייתכן שמוצאם ממוסול או ממקום כלשהו בעיראק, אך לא היה בטוח מהיכן בדיוק הגיעו לפני באשקלה. נוסף על כך ציין שלפני ההגירה חיו בעיר 150 או 200 יהודים. מרואיין נוסף, אליהו אילים, נולד בוואן בשנת 1951, אך הוריו הגיעו מבאשקלה. הוא הזכיר כ־50–60 משפחות יהודיות שהיגרו לוואן. אלדד יקישאן, אף הוא מבני יהודי באשקלה, הזכיר 200 יהודים, בעוד שעל פי המפקד הרשמי בשנת 1945 חיו בוואן 132 יהודים ובשנת 1955 חיו בה 76.

נוסף על כך, אביגדור שקרג'י, בנו של הרב האחרון של הקהילה היהודית בבאשקלה, הסביר שמשפחתו הגיעה במקור מאורמיה, עיר בצפון־מערב איראן, במחצית השנייה או בסוף המאה התשע־עשרה. לדבריו, חלק מיהודי באשקלה יכלו להגיע מאורמיה, חלק מעיראק, חלק מאיראן וחלק מטביליסי שבגאורגיה; כל היהודים מהאזורים הסמוכים שהוזכרו התאחדו בבאשקלה. הוא הוסיף שהם דיברו בשפה שנקראה ארמית ושגם התורה נכתבה בשפתם.

נוסף על כך, כאשר היגרו מהעיר, הם נסעו תחילה לאיסטנבול ומשם לישראל. לכן יהודי איסטנבול החלו לכנות אותם גורג'י או גורג'ו, משום שחלק מיהודי באשקלה אולי הגיעו מטביליסי שבגאורגיה. אליהו אילים סיפר שאביו הגיע מטביליסי. כאשר הבחין בכך, שאל את עצמו: "מעניין אם אנחנו רוסים?" באופן מעניין הוא הוסיף שאביו מעולם לא אמר "רוס" או "רוסיה", משום שפחד מאוד מרוסיה. במקום המילה רוסי, הוא תמיד אמר "כחולי עיניים". כשסיפר סיפור, תמיד אמר: "כחולי העיניים עשו כך".

בהתאם לכך, נראה כי הרקע של הקהילה היהודית בבאשקלה אינו מגיע לעת העתיקה. אינני מתעלם מההיסטוריה של המקומות שמהם הגיעו במקור. הם כינו את עצמם נאש דידן ("העם שלנו", האנשים המדברים בשפה שלנו). השפה שדיברו, לישן דידן ("השפה שלנו"), היא ניב יהודי של ארמית חדשה, תת־ניב של ניבי הארמית החדשה הצפון־מזרחית (NENA), המדוברים באזרבייג'ן הפרסית, ב"אזורים הסמוכים" של ואן והקארי בדרום־מזרח טורקיה, לרבות הקהילות בבאשקלה וביוקסקובה, באורמיה, בסלמאס ובמהבאד, ולבסוף גם בגאורגיה. הניב מדובר על ידי כמעט 5,000 איש, שרובם חיים כיום בישראל. מכיוון שהניב שאל מילים רבות מכורדית ומעט מטורקית, ערבית ופרסית מזרחית, הוא כונה בטעות "יהודית־כורדית" או "כורדית אזרבייג'נית". לפי המרואיינים שלנו, נוכחותם בבאשקלה נמשכת 150–200 שנה. לכן לא יהיה זה שגוי לומר שהם הקימו בבאשקלה קהילה חדשה.

מאמר זה צוטט מתוך הספר Jews of Turkey, Migration, Culture and Memory, משנת 2019, מאת סולימן שנלי. פורסם באישורו האדיב של המחבר.