לישן דידן – השפה שלנו

לישן דידן, שפירושו "השפה שלנו", הוא השם המזוהה עם הארמית היהודית של אורמיה והסביבה. זהו ניב של הארמית המזרחית החדשה, שהיה במשך דורות שפת האם ושפת היומיום של קהילות יהודיות בצפון־מערב איראן ובמרחב הסמוך לה. ¹

תמצית

לישן דידן לא הייתה רק שפה ששימשה לתפילה או ללימוד. עבור יהודי אורמיה והיישובים שסביבה היא הייתה שפת החיים: בה דיברו בבית, בין בני המשפחה, עם שכנים וחברים, במסחר ובחיי היום־יום. באמצעותה עברו מדור לדור סיפורים, שירים, פתגמים, ברכות, מנהגים וזיכרונות.

המרכז החשוב של מרחב דוברי השפה היה אורמיה, אך הארמית היהודית של האזור לא הייתה מוגבלת לעיר עצמה. קהילות יהודיות דוברות ארמית התקיימו גם בסלמאס וביישובים נוספים באזור צפון־מערב איראן, וכן במרחב שמעבר לגבול, סביב ואן, בשקלה וגאוואר שבמזרח טורקיה של ימינו. ²

לישן דידן שייכת למשפחת הארמית המזרחית החדשה. אין מדובר בארמית העתיקה של המקורות היהודיים, אלא בשפה שהתפתחה במשך מאות שנים כשפת דיבור חיה. כמו כל שפה חיה, היא השתנתה עם הזמן והושפעה מן הסביבה שבה דיברו אותה.

יהודי אורמיה חיו בסביבה רב־לשונית. לצד לישן דידן נשמעו באזור פרסית, אזרית, כורדית, טורקית וניבים ארמיים נוספים. המחקר הלשוני מצביע במיוחד על השפעה משמעותית של השפות הטורקיות והאזרית על הארמית היהודית של אורמיה. ³

רוב חייה של לישן דידן התנהלו בעל פה. היא לא הייתה שפה בעלת תקן כתוב אחיד. כאשר נכתבה, נעשה שימוש באותיות עבריות, והכתיב יכול להשתנות מטקסט לטקסט.

השם לישן דידן עצמו מבטא את הקשר העמוק בין השפה לבין הזהות הקהילתית. "לישן" פירושו לשון או שפה, ו"דידן" פירושו שלנו – כלומר, "השפה שלנו". בני הקהילה השתמשו גם בביטוי נאש דידן, "האנשים שלנו", לתיאור עצמם. ⁴

במהלך המאה העשרים עברו קהילות יהודי אורמיה והמרחב שבין אורמיה לוואן טלטלות גדולות. מלחמת העולם הראשונה, האלימות והעקירה באזור, ובהמשך ההגירה של יהודי האזור, פגעו ברציפות הקהילתית והלשונית. המחקר ההיסטורי על יהודי ואן–אורמיה מראה כי לפני מלחמת העולם הראשונה התקיימה באזור רשת של קשרים משפחתיים, מסחריים, דתיים ולשוניים שחצתה את הגבול בין האימפריה העות'מאנית לאיראן. ⁵

לאחר עזיבת הקהילות את מקומות מגוריהן המקוריים, ובמיוחד לאחר העלייה לישראל, הפכה העברית בהדרגה לשפה המרכזית של הדורות הצעירים. כתוצאה מכך הלך ופחת השימוש בלישן דידן כשפת אם.

כיום הארמית היהודית של אורמיה מתוארת במחקר כשפה המצויה בסכנת היעלמות, והניב של אורמיה עצמו מתואר ככמעט נכחד. מחקרו של ג'פרי חאן מבוסס על עבודת שדה עם הדוברים האחרונים שנותרו, שרובם חיו בישראל בעת המחקר. ⁶

לכן חשיבותה של לישן דידן אינה רק לשונית. היא מהווה חלק מן המורשת ההיסטורית והתרבותית של יהודי אורמיה והסביבה. באמצעות השפה אפשר לשמר לא רק מילים ודקדוק, אלא גם את זיכרון הקהילה, את אורח חייה ואת העולם שבו חיו אבותיה במשך דורות.

מהי ארמית מזרחית חדשה?

הארמית היא משפחה של שפות וניבים מן הענף השמי. במשך אלפי שנים התקיימו ניבים ארמיים באזורים נרחבים במזרח התיכון.

הארמית המזרחית החדשה היא שם לקבוצה מגוונת של ניבים ארמיים שהתפתחו בצפון עיראק, בצפון־מערב איראן, בדרום־מזרח טורקיה ובאזורים סמוכים. במחקר הם מכונים לעיתים בשם הקיצור NENA, ראשי תיבות של "ארמית מזרחית חדשה בצפון־מזרח". בקבוצה זו נכללים ניבים יהודיים ונוצריים רבים. ⁷

אין לראות בלישן דידן פשוט "ארמית עתיקה שנשמרה". מדובר בשפה שהתפתחה לאורך מאות שנים, עם שינויים משלה בהגייה, בדקדוק ובאוצר המילים. המונח "חדשה" מציין את השלב ההיסטורי והלשוני של הניבים הללו, ולא שפה מלאכותית או גרסה מודרנית של הארמית העתיקה.

אורמיה – המרכז של הארמית היהודית באזור

אורמיה הייתה אחד המרכזים החשובים של יהודי צפון־מערב איראן, ובמיוחד של דוברי הארמית היהודית.

הקהילה היהודית בעיר הייתה בעלת שורשים היסטוריים עמוקים. הניב היהודי של אורמיה תועד במחקר באופן נרחב, ובפרט בעבודתו של הבלשן ג'פרי חאן, אשר ערך עבודת שדה עם דוברים מבני הקהילה שהתגוררו בישראל. ⁸

לצד אורמיה התקיימו קהילות יהודיות נוספות באזור. מחקרה של אירנה גרבל, שפורסם בשנת 1965, עסק בארמית היהודית של אזרבייג'ן הפרסית ותיעד בין היתר את הדיאלקטים של אורמיה, סלמאס, וכן קהילות נוספות במרחב. ⁹

המחקר המודרני מדגיש כי אין לראות בכל הקהילות הללו קהילה אחת בעלת ניב אחיד לחלוטין. היו הבדלים בין יישובים, ולעיתים גם בין קבוצות דוברים. לכן נכון לדבר על מרחב של ניבים יהודיים קרובים, שביניהם התקיימו קשרים לשוניים והיסטוריים.

המרחב שבין אורמיה לוואן

העולם שבו התקיימה לישן דידן לא נעצר בגבול המדיני המודרני שבין איראן לטורקיה.

בין אגם אורמיה לאגם ואן התקיימו במשך דורות קשרים בין קהילות יהודיות. באזור ואן חיו יהודים דוברי ארמית, ובמיוחד בקהילות בשקלה וגאוואר. בני קהילות אלה השתמשו אף הם בשם לישן דידן, והזדהו כנאש דידן. ¹⁰

מחקרו של נסי אלטראס על יהודי ואן–אורמיה מתאר מרחב גבול שבו קשרים משפחתיים, מסחריים ודתיים חצו את הגבול בין איראן לאימפריה העות'מאנית. לפי המחקר, הקהילות היהודיות באזור לא ראו בהכרח את הגבול המדיני כגבול המגדיר את עולמן הקהילתי. ¹¹

מציאות זו חשובה להבנת השפה. כאשר אנשים נעו בין קהילות, נישאו בין משפחות, סחרו זה עם זה ושמרו על קשרים משפחתיים, התקיימו גם קשרים לשוניים. משום כך ההיסטוריה של לישן דידן קשורה לא רק לעיר אורמיה, אלא למרחב רחב יותר של קהילות יהודיות בצפון־מערב איראן ובדרום־מזרח טורקיה.

לישן דידן והשפות שסביבה

אחד המאפיינים הבולטים של הארמית היהודית של אורמיה הוא התפתחותה בסביבה רב־לשונית.

הפרסית הייתה שפת המדינה והתרבות הכללית באיראן.

האזרית הייתה שפה מרכזית באזור אזרבייג'ן האיראנית והייתה בעלת השפעה משמעותית על הארמית היהודית של אורמיה.

הכורדית הייתה שפת קשר חשובה באזורים שממערב ומדרום לאורמיה.

הטורקית הייתה חשובה במיוחד במרחב שמעבר לגבול העות'מאני, ובכלל זה באזור ואן.

מחקר עדכני של ג'פרי חאן על שינויי לשון בעקבות מגע בין שפות מראה כי לניבי הארמית היהודית היו תהליכים משמעותיים של שינוי שנבעו ממגע ממושך עם שפות אחרות. במקרה של אורמיה, המחקר עוסק במיוחד בקשרים שבין הארמית היהודית לבין הארמית הנוצרית ולשפות הסביבה. ¹²

לישן דידן וזהות יהודית

המילים לישן דידן ונאש דידן קשורות זו לזו מבחינה רעיונית.

"לישן דידן" – השפה שלנו.

"נאש דידן" – האנשים שלנו.

השימוש בביטויים אלה מבטא תחושת שייכות קהילתית. השפה הייתה אחת הדרכים שבהן בני הקהילה זיהו את עצמם ושמרו על תחושת הקשר ביניהם.

עם זאת, חשוב שלא לראות בשם "לישן דידן" הוכחה לכך שכל יהודי האזור דיברו בדיוק באותו ניב. המחקר הלשוני מתאר מגוון של ניבים יהודיים, ולעיתים הבדלים ניכרים בין קהילות שונות.

לישן דידן כשפה מדוברת

לישן דידן הייתה בראש ובראשונה שפה מדוברת.

ילדים למדו אותה מהוריהם, והורים למדו אותה מהוריהם. היא לא נרכשה בדרך כלל באמצעות מערכת חינוך פורמלית, אלא בתוך המשפחה והקהילה.

לכן חלק גדול מן העושר של השפה נמצא דווקא בחומרים שלא תמיד הגיעו אל הכתב: סיפורים משפחתיים, שירי ילדים, שירי חתונה, ברכות, פתגמים, בדיחות, כינויים, ביטויים יומיומיים, שמות מאכלים, מונחים הקשורים למסחר ולחיי הבית ושמות מקומות.

גם המחקר האקדמי נעזר בחומרים כאלה. ספרו של ג'פרי חאן על הארמית היהודית של אורמיה כולל לצד תיאור דקדוקי מפורט גם אוסף טקסטים מתועתקים, ובהם סיפורי עם, תיאורים היסטוריים ותיאורים של מנהגים. ¹³

הכתב של לישן דידן

לישן דידן לא התפתחה כשפה בעלת תקן כתוב אחיד.

הדבר קשור במידה רבה לאופי שלה כשפה מדוברת. כאשר היה צורך לכתוב אותה, נעשה שימוש באותיות עבריות, כחלק ממסורת הכתיבה של קהילות יהודיות.

גם כיום קיימים הבדלים באופן שבו מייצגים את השפה בכתב. תעתיקים מודרניים משתמשים לעיתים באותיות לטיניות ובסימנים מיוחדים כדי לתאר במדויק יותר את ההגייה.

היעדר כתיב אחיד אינו מעיד על חוסר סדר בשפה. הוא משקף את העובדה שלמשך רוב ההיסטוריה שלה הייתה לישן דידן שפת דיבור שעברה בעל פה מדור לדור.

המסורת היהודית והארמית

לארמית היה מקום חשוב בחיי הדת והתרבות היהודיים במשך מאות שנים. גם בקהילות דוברות ארמית התקיימו מסורות של תרגום, הסבר ולימוד של טקסטים יהודיים בארמית.

עם זאת, יש להבחין בין הארמית של המקורות היהודיים העתיקים לבין לישן דידן. לישן דידן הייתה שפת האם של בני הקהילה והיא התפתחה כשפה חיה לאורך דורות רבים.

הקשר בין הארמית לבין חיי הדת היה אפוא רק אחד מן המרכיבים של השפה. לצד השימושים הדתיים התקיימה לישן דידן בשוק, בבית, במשפחה ובחיי הקהילה.

לישן דידן והארמית של הקהילות הנוצריות

אורמיה וסביבתה היו גם מרכז של קהילות נוצריות דוברות ארמית.

הקרבה הגאוגרפית בין יהודים לנוצרים יצרה מגע לשוני, אך אין פירוש הדבר שהקהילות דיברו אותה שפה בדיוק. המחקר מראה כי הארמית היהודית של אורמיה הייתה שונה מן הארמית הנוצרית של אורמיה, למרות המגורים באותו מרחב גאוגרפי. ¹⁴

הבדלים אלה מעניינים במיוחד משום שהם מאפשרים לחוקרים ללמוד כיצד זהות קהילתית, נדידה ומגע עם שפות אחרות השפיעו על התפתחותם של ניבים קרובים.

המאה העשרים והטלטלות באזור

ההיסטוריה של לישן דידן קשורה באופן הדוק לטלטלות שעברו הקהילות היהודיות באזור במאה העשרים.

מלחמת העולם הראשונה הייתה נקודת מפנה מרכזית. אזור ואן–אורמיה הפך לזירת מלחמה ואלימות, והקהילות היהודיות באזור נפגעו מתנועות אוכלוסייה, עקירה וניתוק קשרים.

מחקרו של נסי אלטראס מציין כי עד שנת 1914 חיו באזור שבין אגמי ואן ואורמיה כ־2,000 יהודים, וכי הקהילות היהודיות באזור ואן, ובהן בשקלה וגאוואר, דיברו בניב הצפוני של הארמית היהודית לישן דידן. מלחמת העולם הראשונה שברה במידה רבה את רשת הקשרים שחיברה בין הקהילות. ¹⁵

העקירה וההגירה לא היו אירוע חד־פעמי. הן נמשכו בתקופות שונות והובילו בסופו של דבר לכך שרוב הקהילות היהודיות באזור ההיסטורי התפזרו.

לישן דידן בישראל

עם המעבר לישראל המשיכו בני הדור הראשון והשני להשתמש בלישן דידן בתוך המשפחה ובקרב יוצאי אותו אזור.

אך המציאות הלשונית השתנתה. העברית הייתה שפת מערכת החינוך, העבודה והחיים הציבוריים, והדורות הצעירים רכשו אותה כשפתם המרכזית.

בהדרגה נוצר תהליך של החלפת שפה. הדור המבוגר המשיך לדבר לישן דידן, בעוד שבקרב הדורות הצעירים יותר היא הפכה בהדרגה לשפה של זיכרון, של המשפחה ושל הדור הקודם.

המחקר של חאן על הניב היהודי של אורמיה מבוסס על עבודת שדה שנערכה עם הדוברים האחרונים של הניב בישראל. תיאור זה מדגיש את חשיבות התיעוד דווקא בתקופה שבה מספר הדוברים הפעילים הולך ופוחת. ¹⁶

שפה בסכנת היעלמות

הארמית המזרחית החדשה על ניביה השונים נחשבת כיום לקבוצת שפות בסכנת היעלמות. מאגר הארמית המזרחית החדשה של אוניברסיטת קיימברידג' מציין כי רבים מן הניבים תועדו באמצעות הקלטות, תמלולים ותיאורים דקדוקיים, אך חלקם כבר נכחדו או נמצאים בסכנה חמורה. ¹⁷

הבעיה המרכזית אינה רק מספר הדוברים הקיים כיום, אלא המשך ההעברה מדור לדור. כאשר ילדים אינם רוכשים את השפה כשפת אם, היכולת להשתמש בה באופן טבעי הולכת ופוחתת.

לכן כל הקלטה של דובר יליד, כל סיפור משפחתי, כל שיר, פתגם או רשימת מילים עשויים להיות בעלי חשיבות רבה לתיעוד השפה.

מדוע חשוב לשמר את לישן דידן?

שימור לישן דידן הוא למעשה שימור של חלק מההיסטוריה של קהילה שלמה.

השפה יכולה ללמד אותנו על חיי המשפחה, על מבנה הקהילה, על המסחר, על מנהגים, על יחסי השכנות ועל המרחב הגאוגרפי שבו חיו יהודי אורמיה והסביבה.

היא יכולה גם לשמר פרטים שאינם מופיעים בספרי ההיסטוריה: כיצד קראו למאכל מסוים, כיצד בירכו אדם, איזה כינוי נתנו לילד, כיצד סיפרו סיפור, כיצד תיארו מקום מסוים או כיצד דיברו בני המשפחה ביניהם.

במובן זה, השפה היא גם מאגר של זיכרון.

כאשר מילה מסוימת נשמרת, נשמר לעיתים גם עולם שלם הקשור אליה – מנהג, מאכל, מקום, אדם או סיפור.

לישן דידן כחלק ממורשת נאש דידן

לישן דידן היא אחד המרכיבים המרכזיים של המורשת הלשונית של יהודי אורמיה והסביבה.

היא מחברת בין הקהילות שחיו באזור רחב משני עברי הגבול, ובין הדורות שחיו באורמיה, סלמאס, ואן, בשקלה, גאוואר ויישובים נוספים לבין צאצאיהם בישראל ובמקומות אחרים בעולם.

המשמעות של השם עצמו – "השפה שלנו" – מסכמת במידה רבה את חשיבותה. זו לא הייתה רק מערכת של מילים וכללי דקדוק. זו הייתה השפה שבה אנשים סיפרו מי הם, מאין באו, מי היו בני משפחתם ומהו העולם שבו חיו.

לכן, כאשר מתעדים את לישן דידן, אין מתעדים רק ניב של ארמית. מתעדים חלק מן הזיכרון של קהילה שלמה.

הערות שוליים

1. Jewish Languages, "Jewish Neo-Aramaic". המקור מציין בין השמות של הארמית היהודית את Lishan Didan ומזהה את משמעות השם כ־"our language".
2. Geoffrey Khan, The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Urmi, Gorgias Neo-Aramaic Studies 2, 2008; וכן Nesi Altaras, "The Jews of Van-Urmia: Remembering Borderland Migrations (1914–18)", Jewish Social Studies 28, no. 1 (2023), עמ' 79–115.
3. Geoffrey Khan, "Contact-Induced Change in the Jewish Neo-Aramaic Dialects", Journal of Jewish Languages 12 (2024), עמ' 13–26. המחקר דן בשינויי לשון שנוצרו בעקבות מגע בין ניבי הארמית היהודית לבין שפות אחרות, ובכלל זה במקרה של אורמיה.
4. Jewish Languages, "Jewish Neo-Aramaic"; Nesi Altaras, "The Jews of Van-Urmia", המציין את השימוש ב־Lishan Didan ("our language") וב־Nash Didan ("our people") בקרב יהודי אזור ואן.
5. Nesi Altaras, "The Jews of Van-Urmia: Remembering Borderland Migrations (1914–18)", Jewish Social Studies 28, no. 1 (2023), עמ' 79–115.
6. Geoffrey Khan, The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Urmi, Gorgias Press, 2008. הספר מתאר את הניב של יהודי אורמיה ומבוסס על עבודת שדה עם דובריו האחרונים, שחלקם הגדול התגורר בישראל.
7. North-Eastern Neo-Aramaic Database Project, University of Cambridge, "About the North-Eastern Neo-Aramaic Dialects". המאגר מתאר את הארמית המזרחית החדשה בצפון־מזרח כקבוצה מגוונת של ניבים ארמיים שנדברו בצפון עיראק, בצפון־מערב איראן ובדרום־מזרח טורקיה.
8. Geoffrey Khan, The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Urmi, Gorgias Neo-Aramaic Studies 2, 2008.
9. Irene Garbell, The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Persian Azerbaijan, Janua Linguarum, Series Practica 3, Mouton, 1965.
10. Nesi Altaras, "The Jews of Van-Urmia", המציין כי יהודי אזור ואן, במיוחד בשקלה וגאוואר, דיברו בניב הצפוני של לישן דידן והשתמשו בשם נאש דידן לעצמם.
11. שם.
12. Geoffrey Khan, "Contact-Induced Change in the Jewish Neo-Aramaic Dialects", Journal of Jewish Languages 12 (2024), עמ' 13–26.
13. Geoffrey Khan, The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Urmi, Gorgias Press, 2008. הספר כולל תיאור דקדוקי, טקסטים מתועתקים, סיפורי עם, תיאורים היסטוריים ותיאורים של מנהגים, וכן מילון מקיף.
14. Geoffrey Khan, "Contact-Induced Change in the Jewish Neo-Aramaic Dialects", 2024. חאן מדגיש כי הניבים היהודיים והנוצריים של הארמית החדשה עשויים להיות שונים גם כאשר שתי הקהילות חיו באותו אזור גאוגרפי.
15. Nesi Altaras, "The Jews of Van-Urmia", Jewish Social Studies 28, no. 1 (2023), עמ' 79–115.
16. Geoffrey Khan, The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Urmi, 2008.
17. North-Eastern Neo-Aramaic Database Project, University of Cambridge. המאגר מתעד הקלטות, תמלולים ותיאורים דקדוקיים של ניבי הארמית המזרחית החדשה ומציין כי רבים מהם נמצאים כיום בסכנת היעלמות וחלקם כבר נכחדו.

מקורות

Altaras, Nesi. "The Jews of Van-Urmia: Remembering Borderland Migrations (1914–18)." Jewish Social Studies 28, no. 1 (2023): 79–115.

Garbell, Irene. The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Persian Azerbaijan. Janua Linguarum, Series Practica 3. The Hague: Mouton, 1965.

Khan, Geoffrey. The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Urmi. Gorgias Neo-Aramaic Studies 2. Piscataway, New Jersey: Gorgias Press, 2008.

Khan, Geoffrey. "Contact-Induced Change in the Jewish Neo-Aramaic Dialects." Journal of Jewish Languages 12 (2024): 13–26.

North-Eastern Neo-Aramaic Database Project. University of Cambridge. מאגר הכולל הקלטות, תמלולים ותיאורים דקדוקיים של ניבי הארמית המזרחית החדשה בצפון־מזרח.

Jewish Languages. "Jewish Neo-Aramaic." אתר מידע על השפות היהודיות, הכולל מידע על שמות השפה, אזורי הדיבור, ניבים, כתיבה ומצב השפה כיום.