יום אחד יצא זקן להסתובב בשוק. פתאום ראה רעש. כאשר שמע את הרעש שאל: "מה זה?"
אמרו לו: – "חתונה".
ראה איזו חתונה של מלכים. אמר: "כדאי לראות את הכלה. בחתונה כל כך יפה ומפוארת אולי היא נראית כמו קוף?"
הלך קדימה, ראה אלפי אנשים שדחפו אותו. הלך קדימה והגיע לכלה ונכנס מתחת לרגל של הסוס של הכלה. הכלה היתה יושבת על אגסבה (כמו סירה על סוס אחד מעץ מקושט עם בדים כמו של מלכים. יש גם בין שני סוסים כזה…).
הזקן ראה שהכלה מאוד יפה והחתן יותר יפה ממנה. כנראה היו מאוד עשירים. בא לצאת קדימה, דחפו אותו. הכלה ראתה אותו וחשבה שהוא רוצה נדבה ורצתה לתת לו.
"גברת" – אמר לה, "אני לא רוצה נדבה. אני רוצה לשאול שאלה".
"תשאל" – אמרה לו הכלה.
"עכשיו, אחרי הפאר הזה, אחרי כל העושר הזה, נשארה לך איזו משאלה שאת רוצה, יש עוד משהו שאין לך?"
"כן, בטח, דוד" – אמרה. "משאלה גדולה יש לי. אני רוצה שיתפסי לי את הגורל. אני אקשור לו את הידים שישאר ככה ולא יסובב את הגלגל. ככה זה לא שווה."
יש זמן הוא האדם מאושר, טוב לו והוא מתפלל – "העיקר ישאר ככה ולא ירד".
תודה למשפחת תבור (צ'רקיאן)
הסיפור סופר ע"י ברוך תבור ונרשם על ידי ליאורה בהר
הסיפור רשום גם בארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י)
על שם דב נוי באוניברסיטת חיפה, מס' סידורי 10241