יליד נק'אדה
א' בכסליו תרפ"ז – י"ג בתמוז תשס"ז
7/11/1926 – 29/6/2007
איפה אפשר למצוא עוד את הזן הנדיר הזה
שילוב מופלא של יושר ופשטות,
איש עדין, אציל נפש, איש של יופי, של נועם ושל מאור פנים.
איש של צניעות וכבוד,
איש שלום,
איש משפחה.
אבא יליד העיר העתיקה, בית ישראל ובוכרים.
התגייס ושירת בגבעתי. מילואים עשה בהדסה הר הצופים ותמיד ייחל לשלום בארצנו עם אויבנו למרות כל הקשיים.
פנסיונר של התע"ש, איש עבודה מסור, מצאת החמה עד לאחר השקיעה. זכה בתעודות הערכה על מסירותו והצטיינות בעבודה.
בבית הכנסת, סגולותייך בקריאה מדוקדקת של ספר התורה היו ידועות לכולם והיוו עבור החזן כפוסק ומבהיר על קוצו של יוד. כשהייתה מתעוררת מחלוקת על היגוי של מילה היו פונים אליך: " דני… מה נכון? איך מאייתים?"
בשנים האחרונות עזרת לכתוב ספר על העדה ,פרק שלם שכולו פתגמים, פתגם אחד יותר מיוחד ומשמעותי מהשני .
אבא,
אנחנו עומדים כאן, מרכיני ראש ודואבים אך מלאי הערצה על גדולתך לאהוב בריות.
תמיד הקדמת והארת פנים בברכת שלום, גם לילד.
ביום שבת, כשאתה יושב במרפסת ורואה אדם קשה יום שעובר בשכונה הנך מנופף לו לשלום, שואל בשלומו, מזמין אותו לעלות לשבת לצידך ומכבדו בכוס תה ועוגה, ונותן לו להרגיש כאיש המכובד ביותר.
אבא, בחגים, כאשר אירחת בביתך לאורך כל השנים, בקושי היה מקום להניח צלחת, אך השמחה האמיתית הייתה ביחסך האוהב והמחבק שהקרנת למשפחה המורחבת.
בשירתך, הצלולה כיין, היית משמח אותנו ומשרה אווירה מיוחדת וייחודית שרק ניתן לחלום עליה היום.
בשמחות תמיד הסבת אושר לכולנו, כשהובלת את הריקודים בהתלהבות של ילד כדמוי קטר רכבת כשהמטפחת מונפת למעלה ואתה סוחף את בני משפחתך ואת כל הסובבים אותך לרקוד.
אבא, גם את ימי שבת הפכת ליום חג עבורנו.
מדי שבת, היינו מתאספים כולנו בביתך, מדברים וצוחקים. תמיד חיכינו לשלב בו היית מכין את התמר עם אגוזים ומברך כל אחד באופן אישי בברכת שבוע טוב. וכפי שכולם מכירים "צוון צוון".
אבא אתה היית גאה בילדייך, דרך ילדינו ידענו כמה אתה אוהב אותנו.
לנכדייך הענקת אהבה, חום וחיבה.
כל נכד הרגיש שהוא הנסיך או הנסיכה שלך.
כלותייך וחתנך יכולים לספר בשבחך, כמה איש אציל ויקר אתה עבורם.
אבא, תחסר לנו מאד.
נוח על משכבך בשלום, מי כמוך ראוי לגור באוהלו "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו".
יאר ה' פניו אליך ויחונך.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים
