אזרבייז'אן הפרסית / א.י. בראוור

מצבה הגיאוגרפי

יש מדינות ששמן ידוע רק למעטים, שאם אהה בא לציין את מקומן למי שאינו מצוי אצל מפות וספרי גיאוגרפיה מוטב לך לקרוא בשם את בירתן אד עיר מפורסמת אחרת שבהן. אין זה מן ההגיון אבל זוהי דרך קצרה ומעשית. כמה מקוראינו ידעו היכן אילינויס, אבל אם נאמר שזוהי המדינה שבה שוכנת שיקאגו הרי ידעוה כולם. והוא הדבר בנוגע לאותה מדינה אזארבאאיג'אן ששמה קשה לזכרון ולגרון מוטב לאמור שהיא הארץ שבה נמצאת באקו רבת הנפט.

מאז שנת ‭ ,1818‬בה טרף ניקולאי הראשון הצאר הרוסי את צפון המדינה, היא נחלקת על ידי הנהר אראס (אראכסאס הקדום) לשתים, הדרום נשאר בידי פרס, והוא מנותק מן הים הכוזרי (הלועזים אומרים הכספי), כי את גליל ההוף טאליש נטל ממנה הצאר.

אזארבאאיג'אן היא המדינה הצפונית וגם המערבית ביותר של ממלכת איראן, היא הקרובה ביותר לים השחור המשמש מוצא קרוב ביותר לארצות הים התיכון ולאירופה כולה. כיום היא קשורה אף במסילת ברזל לבאטום ובימי מלחמה זו הושלמה מסילה לטהרן הבירה, ועל ידי כך גם החיבור עם המפרץ הפרסי בדרום ועם הים הכוזרי בצפון. לטורקיה אין עדיין חיבור מפרס במסילה, אלא בעקיפין דרך ברית המועצות, אבל כל מזרחה של טורקיה האסיית גובל באזארבאאיג'אן ובידי השולט בה חיבורי הדרכים שבין טורקיה ופרס ובידו לנתקן.

המעמד המדיני

אזארבאאיג'אן הרוסית היתה בימי הצארים חלק מן הגנרלגוברניה הקוקזית. בראשית שנת 1913 הכריזה אספה מכוננת את המדינה לריפובליקה חפשית. הבריטים שלחו אז צבא בדרך הים מפרס לבאקו לשמור על מעינות הנפט שלא יפלו ביד הטורקים והגרמנים. בשנת ‭ 1919‬הוכרחו לעזוב את הארץ בלחץ הקומוניסטים. ב־‭1920‬ הוכרזה ריפובליקה קומוניסטית שהצטרפה למוסקבה וקבלה מעמד חברות בברית המועצות, שווה להלכה בזכויותיה לריפובליקה הרוסית הגדולה, אחר כך צורפו שלש הריפובליקות אזארבאיג'אן, ארמניה וג'ורג'יה לאגוד ריפובליקות טראנסקוקזיות. לכל אחת בפני עצמה למעשה רק זכויות מדרגה ב'.

בתוך הריפובליקה האזארבאאיג'אנית שתי רפובליקות ממדרגה ג' או שטחים אבטונומיים, נאכיצ'אואן על נהר אראס, כמעט באמצע בין שתי הימות הגדולות, ימת ג'וקצ'ה בשטח הסובייטי ובין ימת ריזאייה או אורמיה בשטח הפרסי, כמאה ק"מ מזו וכמאה מזו וכמאתים וממזרח לימת ואן שבשטח הטורקי. הטריטוריה השניה היא קאראבאך העלות (נאגורני קארבאך) בלב הקהליה האזארבאאיג'אנית..

אזארבאאיג'אן הפרסית היא מדינה בין המדינות אשר "מלך המלכים" שבטהראן שולח לה נציבים השולטים בה כרצונם. בימי השושלת הקודמת, כלומר בימי בית הקאג'ארים רגיל היה השאה לשלוח את יורש העצר לשלוט במדינה זו שנחשבה לעשירה ולמשובחת בכל מדינות מלכותו. שלטון יורש העצר היה מעין אבטונומיה, כי בן המלך יכול היה לפעול על דעתו ולפי צרכי המקום מבלי להזקק לוזירים אשר בבירה הרחוקה. בימי ריזה חאן פאהלב'י, מיסדה של פרס החדשה, היה השלטון צנטראליסטי ולאומי.

על מדינה זו שאינה פרסית אלא במיעוטה הוטלה השפה האיראנית וכל מה שכרוך בשאיפה להטמעת גזעים זרים. אפינית היא התשובה שקבלתי מפי מנהל מחלקת החינוך פרסי במחוז קורדי, שאלתי לניבים שמהלכים להם במחוז זה והוא ענני: כולם צריכים לדבר איראנית (פרסית). שאיפה זו עלולה לעורר אי שביעות רצון בקרב האוכלוסין, היודעים שמעבר לנהר אראס שולטת שם שפת דיבורם בחינוך ובמשרדי הממשלה.

שטה הארץ וטבעה

האנציקלופדיה האיטלקית, האחרונה באנציקלופדיות הגדולות, מעריכה את שטח אזארבאאיז'אן הפרסית ב־‭105‬ אלף קמ"ר. לפי מדידותיה באטלס סטילר הגרמני אין בה יותר מ ‭75‬ אלף. מקור רשמי פרסי אין לפני ואיני יודע אם קיימת בפרס איזו הערכה מבוססת יותר מאשר על מפות זרות.

הארץ גדולה, איפוא, פי שלשה עד פי ארבעה מארץ ישראל שבתחום הבית הלאומי. את מספר האוכלוסין מעריך הוגו גרוטא הגרמני בשנת 1911 בשני מיליונים וכן היא ההערכה באנציקלופדיה הנ"ל כחצי יובל אחרי כן. ספירה רשמית אין. את פרם כולה מעריכים כעת ב‭15 ‬ מיליון, אזארבאאיג'אן באוכלוסיה היא בודאי לא פחות משביעית מכל הממלכה, בשטח אחד מ־‭.22 ‬ אזארבאאיז'אן הפרסית יושבת בין שתי חטיבות גיאוגראפיות שונות זו מזו, ארמניה ממערב ורמות איראן בדרום המזרח. ארמניה ארץ קמטי הרים צפופים משובצים בהרי געש כבויים. לאורך סדקים שבקרום האדמה; איראן ארץ רמות עם מישורים נרחבים.

באזארבאאיג'אן משמשים בערבוביה קוים טיפוסיים משתי שכנותיה: קמטים, הרי געש, ורמות. ה"ערבוביה" שאמרנו אינה אלא מקוצר ידיעתנו, מאין מפות גדולות ומפורסות ומאין תיאור גיאולוגי וגיאיגראפי שלם. את הגובה הממוצע מעריכים ב־‭1500‬ מעל לים. נקודות השיא הן בהרי הגעש סאואלאן סאהאנד. הראשון גבהו כמעט כגובה מון־בלאן, השיא שבהרי האלפים 4,820 מ'. מקומו באמצע בין טאבריז ובין הים הכוזרי. השני מדרום לטאבריז וגבהו 3,556‬ מי. קמטים מובהקים הם הקארא — דאג (הר שחור, הרי חושך) המלוים את נהר אראם בדרום. לרגל ההרים האלה רושמת מפת גרוטא גידי נחושת, ברזל ושכבות פחם, רק כאן ולא במקום אהר במדינה, יתכן שהגיאולוגים גילו גם סיכויים לנפט, כשם שישנו באזארבאאיג'אן הרוסית. במישורים הגדולים שבין ההרים קשורים שמות של ערים גדולות, כי נאות גנים המה המישורים הללו המקבלים שפע מים להשקאה מן ההרים.

את המישורים הגדולים ביותר נמצא מסביב לימת ריזאיה או אורמיה אשר פני מימיה גבוהות מפני הים התיכון כ־‭1250‬ מ'. שטח הימה בשפל כ־‭4500‬ קמ"ר, בגאות כ־‭,6000 ‬ כלומר, פי ששה מים המלח שלנו. במישור יכולה הימה להתפשט ולא כים המלה שלנו שהתפשטותו מועטת, כי מסגרת הרים לו ממזרח וממערב וגם מצפון ומדרום הקרקע עולה בנטייה רבה. ימת ריזאיה אטומה, לכן מלוחים ומרים מימיה, אבל לא באותה מידה כים המלח שלנו. מפני עלית המים התרחקו הישובים מהימה. מובן שבשטה ההצפה אין חקלאות, כי המים המלוחים מרוים את האדמה במלח ולא תזרע ולא תצמיח, אבל המישורים עולים הרחק משטה ההצפה. שם השדות והגנים, אשד פי התיירים מלא תהילתם. נוסע אחד במחצית הב' למאה הי"ט אומר שמסביב לימת אורמיה אלף כפרים וכאן גן־עדן התחתון של פרס.

אורמיה, כעת ריזאיה, שוכנת ממערב לימה; ממזרח לה בעמק הנחל אג'יצ'אי יושבת טאבריז הבירה. נחל אג'יצ'אי ניזון ממעינות מרים (אג'י – מר) ואינו משמש להשקאה אלא בימי שטפון בלבד. אבל ההר סאהאנד ממלא את החסר מהפשרת השלגים הנמשכת עד ימי הקיץ המאוחרים וגם ממעינות שאינם נכזבים. םאבריז הוא כרך בן רבע מיליון נפש – יש מפריזים עד ‭ 300‬אלף, ויש מצמצמים ל־‭200‬ אלף — וכולו טבוע בירק עצים וגינות, רק במרכזו השוק כולו עירוני ממש.

על המישור שמדרום המזרח לימה מתפרנסות הערים מאראגה, מלפנים בירת מלכים אדירים ומיאנדואב, במשור גדול ממזרה לרגל ההר סאואלאן, שהזכרנוהו כבר, יושבת ארואביל, שהיתה בירת הארץ בימי הכינים ומרכז לתורה ולמדע, את הםפריה הגדולה שנמצאה בה העביר לפטרבורג הכובש הרוסי הגנראל פאשקאביץ, שחדר בשנת ‭ 1828‬ עד באן ועד טאבריז. על מישור האשס־אי־רוד (שמונה נהרות) יושבת העיר מיאנה באמצע הדרך בין קאזוין ובין טאבריז. בלב מישור פורה מצפון לימת אורמיה יושבת העיר כוי הסמוכה לגבול הסובייטי בצפון ולטורקיה — במערב,

האקלים באזארבאאיג'אן הפרסית קיצוני בתנודות החום, בחורף קור עד עשרים מעלות צלסיוס מתחת לאפס, בקיץ עד ‭ 40 ‬מעל. העם נתון, איפוא, לחליפות שבין סיביר וסודאן. זהו אקלים קשה אבל מבריא, כי יבש הוא. הממוצע לגשמים רק כ-‭240‬ מ"מ במישורים ובעמקים, בהרים הרבה יותר. הקיץ יבש אבל החורף לא יאריך כמו אצלנו ורוב הגשמים לא באמצע ימות הגשמים כמו אצלנו אלא בסתיו ובאביב, מה שנוח יותר לצמחיה התרבותית וגם למרעה שבהרים. הארץ מגדלת את התבואות והירקות ופירות העץ המצויים אצלנו מהוץ להדר ולזיתים, שאינם עומדים בפני הקפאון.

על תולדות הארץ

עד ימי כורש שלטו כאן המדיים. יש דעה שבאזארבאאיג'אן נוצרה דת הפרסים הקדומה ואורמיה היא מולדתו של זאראתושתרה (זורואסטר ביונית) מחוקק דת השנויות. מימי כורש עד אלכסנדר מוקדון היתה אזארבאאיג'אן אחת האחשדרפניות הפרסיות. בנפול פרס בפני הפולשים מאירופה נשארה כאן שושלת כהנים לאומית, שלא נכנעה לזרים ושמרה על המסורת הזרתושתרית. אש תמיר לא כבתה במקדשי הורמיז אל הטוב.

*סופרי היונית קראו לארץ אטרופאטאנא, שם שנגזר מפרסית אזורבאדגאן או אדורבאדגאן. מפרשים את השם "שומר האש". מכאן בא בפרסית ההדשה ובערבית אזארבאאיגיאן או אדארבאאיג'אן (את האות המתחלפת שאינה קיימת בלשוננו, יש שמעתיקים אותה בזיי"ן ויש בדל"ת כמו זהב בעברית ודהבא בארמית ובערבית אות שבין זיי"ן ודל"ת). אין לבטא "באי" — אלא "באאי", כפי שהעיר לי הנספח הצבאי בצירות הבריטית בטהראן ומצאתי בספרים שהצדק אתו.

מאזורבאדגאן חזרה אחר כך והתפשטה תורת זרתושתרה ובימי פרם המחודשת, כלימר במשך 420 בשנים שקדמו לאשלם היתה תורה זו ליסוד ממלכתה של שושלת בית ססן, תורה קנאית שרדפה לפעמים באכזריות את הכופרים בה ובכללם את היהודים. אזארבאאיג'אן עמדה זמן רב בפני המושלמים. בימי כיבוש המונגולים בפרס במאה הי"ג והי"ד היתה אזארבאאיג'אן מרכז ממלכתם הכבירה. האלאקו או האלאגו, החאן הגדול שכן. בה, ועד היום נשארו במאראג'ה בניני תפארה ובכללם מגדל חוזי כוכבים.

המונגולים השמידו מאות ערים וכרכים ביסודיות גרמנית ממש (דרכם היה להופיע שנית ימים מספר אחרי שנעלמו, כדי להשמיד את היוצאים ממחבואיהם לבקש אוכל) ובכל זאת בשבתם בארץ תרבות התענינו באמנות ובמדע (גם היטלר וגארינג חובבי אמנות היו). החאנים הראשונים עובדי אלילים היו. בניהם אחריהם התאשלמו. בחצרותיהם הגיעו נוצרים ויהודים לגדולה. ידוע סעד אד־דאולה (אושר הממלכה, כנוי) שנתמנה לוזיר בשנת ‭ 1283‬ ושמש בכהונתו כ־‭29 ‬ שנים ולסוף הועלה לגרדום מפני שטנת אויביו, ביחד אתו שמש בחצר החאן נג'יב אד־דאולה (אציל הממלכה) רופא עינים מפורסם שקדם את פני הרעה והתאשלם – כפי הנראה רק למראית עין.

הארכיאולוג הצרפתי מורגאן מצא בבית הקברות היהודי במאראגה מצבות עם כתב בולט, אבל‭‬ לא היה בקי בעברית ולא קרא את הכתב ואף לא העתיקו. בימי המונגולים ולאחריהם במאה הי"ד והט"ו חדרו לאזארבאאיג'אן שבטים טורקים ובמשך הזמן היו לרוב האוכלוסין בארץ. כשם שאטרופאטאנה היתה. מרכז הקנאות לדת זרתושתרה בתקופה העתיקה, כך הפכה בימי הבינים למרכז מושלימי שייעי. ממנו יצאה בסוף המאה הט"ו שושלת בית סאפי שאחדה את פרס כולה על יסוד השיעה הלוחמת הקנאית, שושלת זו בחרה אחר כך באיספאהאן לשבתה ונתנה לפרס שאהים גדולים אחדים וביחוד את עבאס הגדול במחצית הא' למאה הי"ז.

רוב בניני התפארה שן נשתמרו כיום באיספאהאן מימי שושלת זו המה. בשנת ‭ 1828‬חדר פאשקיאביץ', מצביא רוסי, עם חילו לאזארבאאיג'אן וכבש אף את טאבריז בירתה. בשלום תורקמאן־ צ'אי באותה שנה הוחזרה הארץ שמדרום לאראס העליון והתיכון לפרס, רק בשפלה שמדרום לנהר בחלקו התתתון החזיקו, וזוהי אותה טאליש שהזכרנו לעיל. ברם הם שמו אח עיניהם בה לעת מצוא, לכן סללו מסילת־ברזל עד ג'ולפה, עיר הארמנים שעל גבול אזארבאאיג'אן הפרסית, אחר כך סללו כביש בשסח הפרסי עד טאבריז. הם כפוהו על הפרסים.

רק נסתיימה הסלילה ופרס נכנסה לקלחת של מהפכות בשנת ‭ .1906‬ המהפכנים הטילו על השאה חוקת פרלמנט. אחרי המהפכה ניסו השאה וקרוביו לבטל את החוקה. אזארבאאיג'אן נטלה חלק בראש בתנועות אלה והיי הרוסים והאירופיים האחרים שבטאבריז היו בסכנה, ובכן אמתלה לצאר לשלוח צבא לשמור עליהם. בשנת ‭ 1909‬ כבש הגנראל סנארסקי את טאבריז "כיפת האשלם" המקודשת בכמה מאות מסגדים; אחרי שנתים כשגברו המהומות בארץ, בא גנראל וורו‬פאנוב בראש בריגאדה שלמה. עד ‭ 1918 ‬ לא יצאו הרוסים מן הארץ.

הרוסים המשיכו את מסלת־הברזל מג'ולפה עד טאבריז והתנועה החלה בה בשנת ‭ .1916‬ בצאתם הכריזו הרוסים שמתוך התנגדות לאימפריאליזם הצארי הם מוותרים על כיבושיהם. את הדרכים שסללו מסרו במתנה לעם הפרסי. במקום הרוסים בא שלטון של מפלגה דימוקראטית עם איסמעאיל נאובארי בראשה. שלטון זה התקיים רק מאמצע החורף עד אמצע הקיץ, כי הופיעו הטורקים והושיבו נציב לפי רוחם המה.

עד הקיץ ‭ 1919‬עמדה אזארבאאיג'אן הפרסית ברשות עצמה ורק .אז החזיק בה נציב שליה טהראן. במלחמה זו הופיעו הרוסים בפעם השלישית והפעם ברצון הבריטים ולא כבשתי הפעמים הקודמות על אפם ועל חמתם. הם המשיכו בסלילת המסילה מטאבריז עד טהראן. ראוי לדעת שפלישת רוסית רחפה כאן תמיד באויר. אותו גיאוגראף בלאנשאר, שסיים את חיבורו בשנת ‭ ,1929‬ בשעה שרוסיה עוד הסתיגה מכל כיבושים ואי-מפריאליסם, ניבא לה.

כלכלה, עמים ומעמדות

מכל מה שהזכרנו לעיל יוצא שאזארבאאיג'אן היא ארץ חקלאית בהשקאה כתוספת לגשמים. היא מכלכלת את עצמה בלחם וכל מיני פירות, ואף יש לה עודף ליצוא פירות מיובשים ביחוד צמוקים וטאבאק. בהרים מגדלים בקר וצאן. מן התעשיות מפותחת קשירת השטיחים. טאבריז היא אחד ממרכזי השטיחים הגדולים שבעולם, כי הצמר משובח וטעם טוב לעושי המלאכה בבחירת הציורים והצבעים. יש גם תעשיות מטווה וארג בעבודת יד. גם הבורסקאות מפותחה, כי העורות וחמרי העיבוד (קליפות אלונים ועפצים) מצויים לרוב.

התושבים ברובם טורקים, לא טורקים עותומנים כאלה שבטורקיה אלא תערובת שבטים טורקו־טאטאריים אחרים. בכל זאת אפשר היה לי לבוא בדברים אתם בטורקית האיסטנבולית שבפי. האזארבאאיג"אנים הסובייטיים פיתחו בודאי בחצי יובל השנים האחרון שפה ספרותית משלהם, לא בכתב הערבי וגם לא בכתב ובכתיב המקובל באנקארה, אלא מה שהתקינו להם חכמי הבולשביקים, שאינם מעונינים בתנועה הפאנטוראנית, אשר הגרמנים תמכו בה ומטרתה איחוד כל שבטי הטורקים למן טורקיסטאן הסינית עד קושטא. הטורקים שבאזארבאאיג'אן שיעיים ברובם, בעוד שנוסח הדת שבטורקיה הוא סוני.

מלבד עם הרוב עוד ששה-שבעה עמים אחרים: פרסים העם השולט בממלכה, שהיה כאן מלפנים הרוב, ארמנים, כשדים ואשורים. שני אלה שפתם ארמית והם מחולקים רק בנוסח דתם הנוצרית, אלה מודים באפיפיור שברומי ולאלה אפיפיור משלהם ששמו־תוארו בכל דור הוא מר שמעון, כעת פליט באנגליה. בהרים מצויים הקורדים והמה אנשי מקנה המחליפים את מושביהם לפי עונות השנה, בקיץ בעמקים, כלומר למטה מאלפים מטר ובקיץ בהרים הרמים בכפרי צריפים הקיימים שם כל הימים.

חלק רב מעובדי האדמה, אולי הרוב הגדול, אינם אלא אריסים לבעלי האחוזות, אחד הנוסעים מספר, שהם מוכרהים לדוש את תבואתם בחצר באגא (בשטח הטורקי מלפנים יאמרו אפאנדי) בעל השדה, כדי שלא יגנבו מחלקו. עד כמה שאפשר לי לדון מתוך הספרות תנאי האריסות והחכירה אינם נוחים לפלח. השאח המתקן, שחדש את פני פרס בשנים מעטות, לא שידד את מערבות החברה בכפר, הוא רק הרחיק את התקיפים הפיאודליים הגדולים בעלי השררה מלפנים ולא נגע בבעלי האחוזות הגדולות שלא היו שליטים. מכאן יש לשער שאותה תנועה דימוקראטית כביכול אינה המצאה רוסית בלבד, יש לה רקע חברתי וכלכלי.

ארץ השקאה ומשקי־גנים אינם מסוגלים להצטרף לקולחוזים, יתכן שאפילו סטאלין אינו חולם על כך, אבל אפשר ומן היושר הוא לתת אדמה לעובדיה ולארגן קואופיראטיבים חקלאיים, מעין מושבי עובדים בארצנו. בריטניה לא השתמשה בשלטונה ובהשפעתה במזרח הקרוב והתיכון לריפורמות אגרריות. מחוץ לחוק חמשת הפידאנים במצרים של קרומר הניחה סדרי חברה כפרית כבימי פרעה מלך מצרים עם בעלי אחוזות גדולות הרודים בעם. היא עלולה לשלם ביוקר בעד קוצר ראייתה, אם תצליח התעמולה הקומוניסטית.

מניעת דיכוי התנועה הדימוקראטית באזארבאאיג'אן פוגעת גם בחוזים שבין רוסיה והמעצמות האנגלו־סכסוניות, אבל גם המשכת שיטת החכירה והאריסות הישנה מן הנמנעות היא. צבא פרסי עלול לעשות שמות במתקוממים.

יהודי אזארבאאיג'אן

את חרפתנו עלי להגיד בגלוי: אין אנו מכירים את אחינו אלה הנתונים מדורי־דורות בעול גלות קשה. גם את צערי אני עלי להביע ברבים: קרוב הייתי למדינה זו ולא נכנסתי לתוכה. נסעתי ב-בימי החום הגדול בסוף הקיץ, החופשה שנתנה לי מאת נותני לחמי היה ויתור על ימי עבודה מעטים שבין חגי תשרי. האמצעים שבידי לא הספיקו למכוניות מיוחדות לרשותי באורך אלפי קילומטרים וכה הוכרחתי לעזוב את פרס מבלי לראות את קהלות ישראל הנידחות במישורי אזארבאאיג'אן.

שלשה סוגי יהודים נבדלים בלשונם מצויים בארץ זו, דוברי ארמית כנוצרים הכשדים וכ"קורדים" שבארץ־ישראל, דוברי טורקית ודוברי פרסית. לזלמן רובאשוב נזדמן לפני שש שנים יהודי מאורמיה ומפיו פרסם דברים מענינים על עדה זו ושכנותיה ("דבר" מיום ג' באלול ת"ש). יוצא ממאמרו שהיהודים הללו נזהרים במגע בטומאת שרץ ובטומאת נידה כמנהג הקראים ולא כמנהגנו אנו. ולא עוד שקיבוץ די גדול כופר בכלל בדברי חז"ל ובשעה שקוראים בבית הכנסת פרק מן המשנה כגון במה מדליקין יעזבו בלעג את הבית.

פילוג זה אינו חדש. סיוע לדברי מר רובאשוב מצאתי במכתב משנת תרי"א שכתבו הקראים בקושטא לקהלת ישראל בסאוג'בולאק, אשר מדרום לימת אורמיה. תוכן המכתב שנתפרסם על־ ידי ר' אבר. דאנון ז"ל ברבעון Jewish Quarterly Review כרך י"ז עמ. ‭ 258 ‬ הוא: הקראים בקושטא שמעו מפי שני ישראליים מסאוג'בולאק ומסאלמאס שבמחוז אורמיה שהקהלות נוהגות שם לפי מנהג בני מקרא והיות ומקודם לא נודע על בני מקרא בפרס הם מבקשים אשור לעדות שקבלו.

בשעה זו אין ללכת לאזארבאאיג'אן, אבל.אנדרלמוסיה עבור תעבור ועלינו להכין שליחים לקהלות הנידחות, לא רק מדריכים כאלה שפעלו בשנים האחרונות במקומות אחדים אלא גם אנשי מחקר ועיון, אשר יצילו לנו חומר היסטורי ופולקלורי ההולך ואובד לעינינו. הקהלות הקטנות תעזבנה, כי היהודים זורמים לכרכים, ובכרכים תפגע בהם המודרניזציה. משער אני שלא רק במאראג'ה אלא גם במקומות אחרים יש חומר אפיגראפי ויש למצאו ולהצילו, והחובה ראשית כל על אלה המרעישים את עולמנו בשליהיהם למען התרבות העברית