ברוכים הבאים לספר האורחים של האתר, אנא שימרו על שפה נקיה ומכבדת. במידה ואתם מעוניינים לשלוח הודעה פרטית למיכאל מנהל האתר יש להשתמש בטופס צור קשר.
ברוכים הבאים לספר האורחים של האתר, אנא שימרו על שפה נקיה ומכבדת. במידה ואתם מעוניינים לשלוח הודעה פרטית למיכאל מנהל האתר יש להשתמש בטופס צור קשר.
לפנחס בן יחזקאל שלום רב ושבוע טוב.קצת פרטים על אבי ז"ל,ייתכן שאתה הכרת אותו.הוא נקרא יצחק שמואל,ובשפת הנאשדידן(והיא),אינני יודע מאיפא הגיע הכינוי הזה,יתכן בגלל שהוא נקרא יצחק,וזה קשור לעקדת יצחק שמתחילה במילים:"ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים ניסה את אברהם".לסבי קראו מרדכי(ואני קרוי על שמו)והוא לא זכה להגיע לארץ ישראל,הוא נפטר ממחלה באורמיה.לסבתי קראו אסתר(דאה אסתר),הייתה אישה צדיקה,וכל אנשי העדה בסביבות השכונות: בית ישראל, שמואל הנביא,סנהדריה,ושכונת הבוכרים,
הכירו אותה בגלל זה,והיא נפטרה במלחמת השחרור כאשר רצה להושיט עזרה לפצועים שנפגעו מפגז ירדני,והפגז השני התפוצץ לידה והרגה.לאבי הייתה אחות שהתאלמנה,בשם מרים כהן(ובנאשדידן-שאקר).בנה מרדכי כהן גם הוא התפלל בבית הכנסת יבנה.לאבי היה גם אח שהתפלל אתם,והוא נקרא :שיך אליהו,ולאשתו רחל.אבי התגורר ברחוב שמואל הנביא,ליד בית החרושת לקרח(מי לא זוכר)עד שנת-1954,ומשם עבר לשכונת בית הכרם.כאשר אתה מזכיר את מולום ישי,הזכרונות שלי צפים ועולים,על התפילה הנהדרת שלו.בימים הנוראים היינו מביאים כסאות מהבית בגלל הצפיפות הגדולה בבית הכנסת.ובשמחת תורה כשהיו מוציאים את כל הספרים לרקוד איתם.אבי תמיד היה מראה לי קבלה של תרומה לבניין בית הכנסת,וכמה היה גאה שהוא היה בין המייסדים.
פנחס היקר אני נתתי את כל הסימנים האפשריים,ואני מקווה שאולי מאחד מהם אתה תזכור את אבי.
הרבה שלום,אריכות ימים ושנים,אלהה גלוך.
לאדון פינחס בן יחזקאל שלום רב. בזמן האחרון מזכירים את בית הכנסת"יבנה" של נאשדידן בירושלים.בית הבנסת הזה מזכיר לי את הילדות שלי(היום אני בן-68),כיצד אבי היה לוקח אותי להתפלל שם.
את המשפטים שלך על בית הכנסת הבנתי בקושי רב,אבל הצלחתי להבין את הרקע הכללי.היה רצוי לי ולאחרים שאינם זוכרים את השפה ואינם מכירים כל מילה,לתת תרגום של הדברים גם בעיברית,כך שכולם יוכלו להינות מהשפה ומהסיפור.
אני מבין לפי שכתבת שאלוהים ברך אותך בנכדים ונינים,אני מאחל לכולם כל הטוב שבעולם,וגם לך אריכות ימים ושנים עד מאה ועשרים.
ואיך אפשר לסיים בלי הברכה לכל אנשי הנאשדידן:אלהה גלכון.
לבת שבע ברוך,השלום והברכה.
ראשית תיקון קטן,אינני אורח חדש באתר,ותוכלי למצא מכתב ראשון שלי מחודש יוני-2007 עוד בספר האורחים הישן.(עלי עם הסמן לעמוד למעלה ולחצי על המילים-הספר הישן). ועוד הערה,אינני יודע מהי המשפחה המצומצמת שאת מזכירה.אני מוכן לספר שוב בקצרה כל הידוע לי על שורשי.
אבי נולד בעיר אורמיה,וכילד קטן נדד עם הוריו לטיפליס,לאביו קראו מרדכי
(בשפתנו-מרטה ברון שרבט),ולאימו (בשפתנו-דאה אסתר).הם נשארו כמה שנים בטיפליס ועלו לארץ לירושלים כשאבי בן-12.אימי נולדה אף היא באורמיה,ועקב מחלת החולרע שהיתה באותה תקופה נפטר אביה אהרון(סבי),ועם אימה חנה(סבתי) נדדו והגיעו עד לאיסטמבול,כאשר בדרך שדדו אותם ולקחו להם את המעט שהיה.למזלם הקהילה היהודית באיסטמבול עזרה להם עד שהיתיצבו.בעל דודתי(בן ציון שבני) שהתחתן עם אחות אימי(רבקה)שעשו את אותה הדרך לאיסטמבול,עלו לארץ לירושלים,וקראו גם לאימי וסבתי לעלות לארץ,כאשר הוא ידאג למחסורם בשלבי הקליטה,ואכן כך הם עשו.כאשר הם הגיעו באוניה לנמל יפו,סבתי נתנה לעגלון את הטבעת היחידה שנותרה לה,כדי שיסיע אותם לירושלים.כאן הכירה אימי את אבי לצורך החתונה שנערכה בירושלים בשנת-1937.ייתכן שמישהו לפי הסיפור המפורט הכיר את הורי,אשמח ליצור איתו קשר.
ואסיים בברכה המסורתית-אלהה גלכון.
אני חלק ממשפחת הנאש דידאן,והזכרונות מהילדות אינם מרפים ממני,ובפרט שאני יכול לשתף אתכם בחלק מהם מידי פעם.
אימי שתחיה היום בת 94,וכל שבת אחד מהבנים שלה מבלה איתה את השבת,מביא לה אוכל ודואג לכל צרכיה.
השבת החלטנו אני ואישתי להביא לה שיפטה,עם מרק חומוס(חורטמונה).האמא נהנתה מאד והזכירה לי שלא הייתה שבת אצלינו בלי שיפטה,כי עליהם אפשר להגיד שהם המאכל הלאומי העממי של עדת הנאש דידאן.
כדי להכין את השיפטה הצטרכנו להצטייד בגריסים מיוחדים שקנינו בשוק מחנה יהודה בירושלים,ואת הבשר המתאים להם.השיפטה יצאו מאד טובים,ומי אם לא האמא שתיתן לנו עליהם ציונים.האמא אכלה ונהנתה מאד,ובכל פעם הזכירה לנו שהם דומים בטעמם לשיפטה שהיא הייתה מכינה כל שבת.אני כילד זוכר איך היו מכינים את התערובת של השיפטה.סבתי ז"ל שנקראה בשם-דאה אסתר,הייתה יושבת בחצר,לוקחת אבן גדולה ומרובעת המונחת על האדמה,ביד מחזיקה אבן עגולה(חלוק נחל)ודופקת את הבשר בין שתי האבנים עד שהיה נהיה רך כמו חמאה,ועליו מוסיפ באותה צורה את שאר החומרים,דופקת ודופקת עד שהעיסה הייתה לשביעות רצונה.וטעמם של השיפטה האלו היה מיוחד במינו.
יתכן שאני לא מחדש לזקנים שבנינו על אודות האבנים האלה,אבל אם היום הייתי משיג אותם,בטוח שהייתי מנסה ליצור את חומר השיפטה אתן.
ואסיים בברכה המסורתית ,לכל עדת הנאש דידאן-אלהה גלכון.
לפנחס בן יחזקאל שלום רב וחג שמח.
לבקשתך אתאר לך את מקום הישיבה של אבי ז"ל ושלי בבית הכנסת "יבנה" של נשדידאן בירושלים.אבי ישב צמוד לקיר השיש של התיבה,בצד ימין, כאשר אנו עם הפנים להיכל. ואני רוצה לספר לך על מאורע שחזר על עצמו כל פעם מחדש,
ואני כילד לא שוכח.בבית הכנסת היו ספסלים מעץ די ישנים ועליהם מזרונים המכסים את איזור הישיבה,ובקיץ כאשר באתי עם מכנסיים קצרים,היו עוקצים אותי פישפשים, שמקום מושבם היה בין חריצי העץ,ותמיד הייתי חוזר עם הרגליים אדומות ומגרדות.אבל זה נשאר כחוויה מבית הכנסת.
חבל שאינני זוכר אף אדם מבין המתפללים,חוץ מקרובי משפחתי.אחד מהם אח אבי שהיה נקרא "שיך אליהו" עם אשתו רחל,שנפטרו ערירים ללא ילדים.
וכן את בן דודתי מירם (שנקראה בשפתנו-שקאר,ובעיברית סוכר)ושמו מרדכי כהן.שנינו נקראנו על שם אותו הסבא שניקרא בנאש דידאו-מרטה ברון שארבט,ולאשתו סבתי שנקראה דאה אסתר.
אני גם זוכר את שני הבחורים שהיו ביום הכיפורים עוזרים לחזן כסומכים בעיקר בתפילת הסליחות,ואת קולם הערב.לימים הייתה להם להקה שמופיעה בחתונות,ואני עצמי הייתי בכמה חתונות שהם היו מופיעם והיו עושים שמח עם התזמורת,השירים והריקודים.
אולי סימנים נוספים אלו שכתבתי עליהם,יוכלו אנשי העדה להכיר או להיזכר,ולספר עליהם יותר פרטים.
חג שמח וכשר לכל עדת הנאשדידן באשר הם.ואי אפשר בלי הברכה המסורתית ,אלהא גלכון.
אני בנם שליצחק ז"ל ושמחה שמואל מירושלים.אנחנו בני העדה והאתר לא חדש בשבילי.נפגשתי גם עם עורך האתר בעיר ערד(מקום בו מתגוררים הוריו)והעלינו חוויות שונות על העדה,מנהגים מאכלים וכו'.
היום אני רוצה לספר על החוויות שהיו לי בבית הכנסת של העדה בירושלים,שנקרא בית הכנסת "יבנה"(נדמה לי שראיתי באחד המכתבים את שם בית הכנסת).
אנו התגוררנו בירושלים ברחוב שמואל הנביא,בבית יעקב בכר.אני מציין את הכתובת מכיוון שבאותו הבית התגוררו 3 משפחות של העדה,ובמקרה אם אחד מהצאצאים של אותם משפחות רואה את הכתוב,אשמח ליצור איתו קשר.בעיקר מבני משפחת יצחקי,הילדים שמעון,בת שבע,יצחק,ושככתי את שאר השמות. והנכדים שהיו אז בני גילי,ואם אינני טועה שם אחת מהם היה ירדנה.עוד סימן האבא היה עובד בבית הקולנוע "תל-אור" בירשלים.
ובכן בית הכנסת היה בין רחוב שמואל הנביא לבין שכונת הבוכרים.אבי היה לוקח אותי כל שבת לתפילה,שהיום נשארו לי רק החוויות מבית הכנסת הזה.אני זוכר את בית הכנסת ביום הכיפורים שהיה מלא מפה לפה במתפללים בני העדה שבאו מכל השכונות הקרובות,מסנהדריה ומבית ישראל הישנה והחדשה,אני זוכר את מקהלת הילדים ששרו שירי שבת וחג,את החזן שהיה דורש בשפת העדה,ואת הגבאי שהיה מוכר את המצוות בשפת העדה,את שפע סיפרי התורה(כשבעה)כשהיו מוציאים בשמחת התורה,ואפילו את הספר האדום שהיה ידוע ככבד ביותר מבניהם.את עזרת הנשים שנשאו תפילה בשפת הנאש דידן,(רובם לא ידעו לקרא ולכתוב),ואפילו את הקבלות של התורמים שנכתבו בכתב רש"י.כל זה נשאר כחוויה בלתי נשכחת ואני בילדותי בזמנים ההם.(היום אני בן-68).הזמנים עברו,שכחנו את השפה ואת מעט המילים שנשארו בזכרון,והנה בא בחור חרוץ בשם מיכה דמירל,לוקח את אתר נאש דידן,ומביא אותו להישגים שבו הוא נמצא היום,ומכריח אותנו לחזור אל הילדות,המורשת ולזכור את השורשים שלנו.
אשמח אם מי מהקוראים המכירים וזוכרים אותי מהתקופה ההיא,ויצרו איתי קשר להעלאת חוויות וזכרונות.
מרדכי(מוטי)שמואל
לכל עדת הנאש דידאן שלום וברכה.
טורים טורים של מאמרים,פרשנויות,והתנצחויות נכתבים כאן,על מוצא העדה.האם אנחנו כורדים,האם אנחנו קרובים לעדה הכורדית,האם השפה והמנהגים שלנו הם כמו של הכורדים,ועוד ועוד התפלספויות.
לדעתי חבל על כל הוויכוח המיותר.כל אחד מאיתנו יודע בדיוק את ארץ מוצאו או של אבותיו,יודע בדיוק את שפתו ושפת הוריו כשדיברו איתו,מכיר את המינהגים והמאכלים של העדה,ויודע גם לשייך את עצמו,ולתת לעצמו את התואר כורדי או נאש דידני.
באתר שלנו יש היום כל כך הרבה חומר על העדה,כולל המילון שהוא אחד הדברים החשובים לתת לעצמו את השתייכויותו לעדה,או מחוצה לה.
לכן אני קורא לכל אנשי עדת הנאש דידן,הפסיקו עם הוויכות האין סופי הזה,שייכו את עצמכם בגאווה לעדה,למדו את הדור החדש על העדה, למדו לשייך את עצמם כדור המשך של עדת הנאש דידן,וכך נוכל להנציח כל מה שקשור לעדתינו.
האם הכנתם כבר את בשר הקליו,שהוא עם ביצה קשה ותפוח אדמה,המאכל הלאומי של העדה לימי הפסח ?
שיהיה לכולכם חג כשר ושמח.
אלהה גלכון.
לאפרת שלום רב.
מההתכתבות שלך עם ההורים בנושא שיפטה,אני אנסה להעביר מעט
מהחוויות שלי וכבעל ניסיון(באכילה)של המטעם הנקרא בשפת הנאשדידן
שיפטה.וזאת לאחר שקיבלתי מהאבא משה את האימל,שמאתגר להרים
את הכפפה בנושא.
ראשית דבר,אני ורחל שתחיה,מבשלים עד היום את השיפטה,בעיקר
בימים שהילדים והנכדים מגיעים אלינו,בשבתות או בחגים.
ההכנות לכך מתחילות בקניית הגריסים המיוחדים לשיפטה,בכל פעם שאנו
מזדמנים לשוק מחנה יהודה,שם יש מוכר שיודע לתת לי את הגריסים
הנכונים,אחרת הם מתפוררים במרק החומוס תוך כדי בישול.
מיום שאני זוכר את עצמי כילד קטן,לא הייתה שבת בלי שיפטה בבית.
כמאכל הלאומי של העדה,היינו אוכלים בכל שבת בשני אופנים.
בשבת בערב לאחר שובו מהתפילה של האבא(סבא יצחק),האמא (סבתא שמחה)
הייתה מוזגת לנו את מרק החומוס בו מתבשלים השיפטה,יחד עם כמה
מהן בצלחת עמוקה,והיינו נהנים מהן כאשר הם חמים מאד במרק.
ביום שבת בבקר,עם חזרתו של אבא מבית הכנסת,אמא הייתה מגישה
לנו צלחת שטוחה,עם שיפטה קרים(שהיו מונחים כל הלילה בארון אוויר,
מקרר עוד לא היה,אפילו לא של קרח)ולידם קציצות בשר מטוגנות,או דג
או חצילים.את ארוחת הצהרים של השבת, שוב אכלנו כמו בליל שבת.
הביצוע של תערובת השיפטה היה לפי התקופות השונות.אני זוכר את סבתי
אסתר,יושבת ישיבה מזרחית,בין רגליה הייתה מונחת אבן מרובעת גדולה
והמשטח היה מעט קעור(כמו קערה גדולה),מסביבה צלחות שבהן היו
החומרים:בשר,גריסים,בצל,פלפל חריף,מלח ומעט מים,בידה הימנית
מחזיקה אבן (חלוק נחל המהווה מעין פטיש),מפזרת מהחומרים על המשטח
ומכה עם האבן עליהם עד שהיו הופכים לעיסה.(המחליף הידני של מטחנת
בשר).וכך במשך דקות ארוכות,מוציאה הרבה אנרגיה,והיינו רואים על פניה
איזה אושר היה לה,כאשר המוצר המוגמר היה נאכל בתיאבון רב.
כמובן הבישול היה על פתיליה במשך שעות רבות,וזה נתן לתבשיל טעם מיוחד.
לימים,האמא החליפה את העבודה הקשה,במטחנת בשר ידנית,אבל היה
אפשר לחוש את ההבדל הדק בטעמם של השיפטה.
היום הביצוע הרבה יותר קל,אצלנו החליף המיקסר את האבנים או את מכונת
הבשר הידנית,ורק אני המסכן צריך לפרק את קליפות החומוס,לאחר שהיו
שרויים כל הלילה במים.גם לפירוק הזה למדתי טכניקה מיוחדת מהאמא.
על השיש במטבח פורשים מגבת,על חציה מפזרים גרגרי חומוס,מכסים אותם
בחציה השני של המגבת,ועם בקבוק זכוכית לוחצים ומגלגלים קדימה ואחורה,
החומוס השלם מתפרק לשניים,ומה שנותר להוציא את הקליפות.
את החומרים טוחנים כמה פעמים,עד שמקבלים עיסה לא דלילה,יוצרים
כדורים בגודל של אגרוף קטן,ומרתיחים אותם במרק החומוס.
למוצר המוגמר קוראים-שיפטה בנוסח נאשדידן. בתיאבון.
להתראות,מוטי.
אני בנם שליצחק ז"ל ושמחה שמואל מירושלים.אנחנו בני העדה והאתר לא חדש בשבילי.נפגשתי גם עם עורך האתר בעיר ערד(מקום בו מתגוררים הוריו)והעלינו חוויות שונות על העדה,מנהגים מאכלים וכו'.
היום אני רוצה לספר על החוויות שהיו לי בבית הכנסת של העדה בירושלים,שנקרא בית הכנסת "יבנה"(נדמה לי שראיתי באחד המכתבים את שם בית הכנסת).
אנו התגוררנו בירושלים ברחוב שמואל הנביא,בבית יעקב בכר.אני מציין את הכתובת מכיוון שבאותו הבית התגוררו 3 משפחות של העדה,ובמקרה אם אחד מהצאצאים של אותם משפחות רואה את הכתוב,אשמח ליצור איתו קשר.בעיקר מבני משפחת יצחקי,הילדים שמעון,בת שבע,יצחק,ושככתי את שאר השמות. והנכדים שהיו אז בני גילי,ואם אינני טועה שם אחת מהם היה ירדנה.עוד סימן האבא היה עובד בבית הקולנוע "תל-אור" בירשלים.
ובכן בית הכנסת היה בין רחוב שמואל הנביא לבין שכונת הבוכרים.אבי היה לוקח אותי כל שבת לתפילה,שהיום נשארו לי רק החוויות מבית הכנסת הזה.אני זוכר את בית הכנסת ביום הכיפורים שהיה מלא מפה לפה במתפללים בני העדה שבאו מכל השכונות הקרובות,מסנהדריה ומבית ישראל הישנה והחדשה,אני זוכר את מקהלת הילדים ששרו שירי שבת וחג,את החזן שהיה דורש בשפת העדה,ואת הגבאי שהיה מוכר את המצוות בשפת העדה,את שפע סיפרי התורה(כשבעה)כשהיו מוציאים בשמחת התורה,ואפילו את הספר האדום שהיה ידוע ככבד ביותר מבניהם.את עזרת הנשים שנשאו תפילה בשפת הנאש דידן,(רובם לא ידעו לקרא ולכתוב),ואפילו את הקבלות של התורמים שנכתבו בכתב רש"י.כל זה נשאר כחוויה בלתי נשכחת ואני בילדותי בזמנים ההם.(היום אני בן-68).הזמנים עברו,שכחנו את השפה ואת מעט המילים שנשארו בזכרון,והנה בא בחור חרוץ בשם מיכה דמירל,לוקח את אתר נאש דידן,ומביא אותו להישגים שבו הוא נמצא היום,ומכריח אותנו לחזור אל הילדות,המורשת ולזכור את השורשים שלנו.
אשמח אם מי מהקוראים המכירים וזוכרים אותי מהתקופה ההיא,ויצרו איתי קשר להעלאת חוויות וזכרונות.
מרדכי(מוטי)שמואל
הימים הנוראים", מעלים לי זכרונות יפים.לפני 71 שנים,חגגתי את ברית המילה בבית הכנסת "יבנה" בירושלים.במשך כל תקופתי כילד קטן,אבי ז"ל יצחק בן מרדכי ואסתר,היה לוקח אותי בשבתות ובחגים להתפלל שם.ובמיוחד בראש השנה ויום כיפור,השאירו עלי רושם עז עד היום.בית הכנסת היה מלא עד אפס מקום,וקולות התפילה של אנשי העדה,היה נשמע למרחקים.אני זוכר את החזן הראשי בקולו הערב,ואת הסומכים לידו,בעיקר בתפילות הסליחות ביום כיפור,שהנעימו בפיוטים את כל הקהל.לתפילת כל נדרי היו מוציאים את כל ספרי התורה,שבעה במספר,ואני זוכר את ספר התורה האדום והכבד מכולם.את תקיעת השופר בסיום הצום,ואת נחיל המתפללים,גברים נשים וילדים,חוזרים לביתם בסיפוק ובהנאה.
גם חג הסוכות ושמחת תורה,היה נחגג בהמון עם,קולות השירים והריקודים עם ספרי התורה,שמחה אמיתית שהשאירה את כל דאגות היום יום בצד,שחלילה לא יקלקלו את האווירה.
אז היו הימים שכל העדה הייתה מגובשת,יודעת לפרגן,לעזור לאנשים במצוקות השונות,ולצערי אנשי העדה התפזרו היום לכל הארץ.
האתר של נאש-דידן,מנסה וגם מצליח,לגבש מחדש את השפה,המנהגים,המאכלים,ואפילו כנסים והצגות בלישןדידן.על כך מגיע תודה גדולה למנהל האתר-מיכה והעורכים.
שנה טובה לכולם,ושנזכה לימים יפים.
מרדכי שמואל מהעיר ערד.
בס"ד
אני מכיר אישית את קאשי מחנות הזהב בכיכר המדינה, הוא ממש ממש דומה לאשכנזי, בהיר עור. הוא אמר לי שהם מסלמס ואורמיה כדברי מיכה…נ.ב. אצל הפרסים אין משפחת קאשי אלא רק קאשני!
אמת, מיכה!
יש הרבה מבני משפחת קאשי שהם מהעדה הפרסית,וחלקם הגדול בעלי חנויות לזהב וצורפים.
מעניין… אבל אם כבר –
הקאשים במקור היותר רחוק פרסים אבי המשפחה התחתן עם נשדידנית
מקור המילה בפרסית קשור לניפוי זהב כמדומני
לכל המעוניינים
בתורכית קָאשׁ = בעברית גַבָּה / גָבִין השערות מעל העין,המלה גם בשמוש הנאשדידנים
קָּאשִׁי = גַבָּתִי ביחיד וברבים
בכך אני חושב שנפתרה שאלת המוצא אין בשם זה רמז למוצא
גבריאל
לגבי משפחת קאשי הם קרובי משפחה שלי…
מסלמס ואורמיה הרי התפזרו לכל מני מקומות במלחמת העולם הראשונה יכול להיות שהגיעו גם לאדנה
שלום גדעון. אני לא בטוח אבל יש לי הרגשה שאולי פנחס מהאתר יכול לעזור לך. אני גם מציע שתברר אצל אותם זיקני העדה שעדיין בחיים (עד מאה ועשרים) בתל גיבורים חולון ובגבעתיים. לי הם זכורים, אם כי לא אישית, זכור לי גם השם נסיבי מאותה הסביבה. אציין רק שזה זכרון מלפני 40/50 שנה היות ושנים רבות אני לא חי בארץ.
בהצלחה לוי.
יש חלק ממשפחות קאשי, שהגיעו גם מהעיר אדאנה שבתורכיה
לידיעתכם !
משפחת קאשי הגיעה מאיזור סלמס. את שם המשפחה שציינת אני לא מכיר…
מבקש להגיע לשורשים של אימי אני חושב שהי הגיעה מהאזו או עירה שמשפחת קאשי הגיעו שם משפחתם לפעמים נכתב גם (נסיבי ). תודה
האם אפשר לחזור אלי דני דגן 0506958980
כתבה על ארמית ערוץ 1
היי חביב סבא אכל את זה כל ארוחת צהרים בחנות בבוכרים.
השם לחביתה מתוקה זה טואת דושה
המאכל העיקרי בפסח נקרא גליה. חתיכות בשר מומלחות בהגזמה ובישול ארוך בסיר מלא שמן. לאחר הבישול חותכים את הבשר לרצועות דקות ומערבבים עם תפוח אדמה וביצים.
מתכון נוסף מפורסם נקרא דולמו שזה ממולאים.
אני כותב המתכון לחביתה ואם יש עוד שאלות אשמח אם בעלך יהנה בתאבון.יש לחביתה שם ואם אזכר אכתוב.פינחס
שמים שמן במחבת מכינים ביצה לחביתה ,שמים את הביצה במחבת ועל זה דבש וכשזה מוכן אוכלים בתאבון.דרך שניה מחממים דבש במחבת מכינים ביצה לחביתה שמים במחבת וכשזה נהיה כמו חביתה רגילה מוציאים ואוכלים בתאבון.אני אוכל לפי המתכון השני בלי השמן.
שלום,
אשמח אם תוכלו לעזור לי..אני מנסה לאתר מתכון עבור בעלי שסבתא שלו הייתה מכינה לו (לצערנו היא נפטרה) היה הייתה נאשדידנית, זו מעין חביתה מתוקה (הוא לא יודע בדיוק להסביר את זה) היא הייתה מגיעה הרבה כקינוח אחרי הדולמה…אשמח אם תוכלו לעזור לי תודה
איך אני מעלה תמונה?
לכל הקהילה שלומיי.לכל המעונין היו הרבה אנשים מהעדה שעלו לארץ בין השנים 1924…1926 שתרמו רבות לשמור תרבות העדה והקימו את בית הכנסת יבנה בירושלים ותרמו ממרצם זמנם והונם לשמור על ערכי העדה.ועוד הרבה מעשים טובים.כמו כאני צדקיהו יצחק חנניה אהרון מזרחי זכרונם לברכה וכן רבים אחרים.צר לי לקרוא את כל הקללות והעלבונות שמטיחים אנשים באתר זה לגבי השתיכותם לעדה זו או לעדה אחרת אינני חושב שלשם הוקם אתר זה.הייתי מבקש ומציע להתמקד בדברים חיוביים. וממיכה ידידי למחוק הדברים התפלים.בברכת אלהה גלכון .פינחס
איתמר שלומי הבת.הנה מתכון לבשל רשתהין א.מכינים בצק לשים אותו טוב נותנים לו לטפוח .מקצצים עלי כרוב לחתיכות לא קטנות.עלי סלק.שוטפים חומוס עם הקליפה.שמים הרבה כורכום.פלחי גזר.מלח פלפל שחור לפי הטעם.מרדדים את הבצק במערוך חותכים בבצק אטריות ברוחב של סנטימטר. מבשלים הירקות ןהחומוס עם קצת שמן במרק ללא האטריות.לאחר רתיחה אחת מוסיפים האטריות.אפשר לעשות מהבצק גם כדורים קטנים בגודל דובדבן.אוכלים חם חם ובתאבון.גל סוק גאנה.אלהה גלכון.
שלום רב,
במסגרת לימודי לתואר ראשון במדעי ההתנהגות, בחרתי בסמנריון בנושא קהילות רוחניות.
מפגש קצר עם בחורה צעירה, הביא אותי לאתר שלכם ולרצון העז לחקור ולדעת יותר.
אני מביאה ציטוט מהמרצה של מה שאני צריכה בעבודה:
הסמינר יתמקד באותן קהילות הנקראות קהילות רוחניות. קהילות אלו מציגות סוג שונה של יחסים קהילתיים והתייחסות שונה למערכת ערכים דומיננטית (הישגית- חומרית). קהילות אלו מציעות תפיסה שונה לשילוב אמונות דתיות או חילוניות עם ביטוי אישי ופרשנות חדשה למשמעות החיים בעידן הפוסטמודרני.
הסטודנטים יבחרו באחת מן הקהילות ויעשו עבודת שדה בהדרכת המרצה".
אשמח אם תוכלו להפנות אותי לאנשים שישמחו ויוכלו לתרום לעבודתי.
תודה,
אור
oric.katz@gmail.com
שלום,
האם מישהו יכול לעזור לי למצוא מתכון למרק ירקות עם חומוס תרד וכו' שנקרא פשאללה
לירון רן
אם ברצונך לקבל פרטים נוספים בקשר לאנשי העדה הנל כולם גרו באזור סנהדריה או ובית ישראל בירושלים
למשיח ניסן זל יש בנים ובנות בירושלים בן בשם משיח משיח מס הטלפון
שלו 026562236
לניסן ניסני יש בן יעקב ניסני הגר
בסנהדריה מספר הטלפון שלו 025818745
אשמח לעזור שוב
חזי יצחקי מוצא ירושלים
0507484776
לעורכי האתר
ברצוני להפנות את תשומת ליבכם לכך כי בראשית 1930 כאשר הערבים ארגנו חרם על סוחרים וסחורות של יהודים בירושלים התארגנה קבוצת צעירים בירושלים שכללה את: שמואל לוי,ניסן ניסני,משיח ניסן,עזיז אהרון,אהרון כהן,משה לוי, יעקב רשתי וציון שושן.
אהרון כהן שאת סיפור חייו אני כותב כיום היה מהעדה הפרסית. מקורו בשיראז. משיח ניסן הוא מעדתכם וכך ניסן ניסני.
אם יש לכם חומרים על הקשרים שבין אנשים אלו לאהרון חיים כהן או על פעולותיהם בירושלים לאחר מאורעות 1929, אודה לכם אם תצרו עימי קשר. מדובר בפעולה חשובה שנעשתה למען התנועה הציונית
ירון רן
לנאשי מחולון.
אם כבר כתבתם מילה כלשהי באתר, כגון קרטבה, ראוי לתת תרגום למילה.
בברכה!
שם שדיי רישא לאגרג'ון
למכובדי שהוא טוען שהוא ברון קארן אינן טובן תפתח את ספרי התרגום באתר ותדע מה זה
רבותי כבדו לפחות את עצמכם לאן הגעתם? נופלים עלינו טילים כאן בבאר שבע ואתם עסוקים בקללות? אפשר לנהל דיון תרבותי בכל נושא, אנא מכם מספיק.
מיכה
למתרגם גבריאל שלום,
תודה על תרגומך. אינני זקוק לעת עתה אלא לתרגום משפט זה, ותודה רבה לך
דוד
למנשה כהן הנכבד!
כבודו יואיל בטובו לפרש לנו את המילה הזו: קרטבה……………..
בברכה !
נאשי, ברון קורון אינאן טובון
מהעיר חולון
תאמינו לי אתם כולכם קרטבה נופלים טילים ברחבי המדינה ואתם מתעסקים בשטויות איך אנו נראים מול האויבים שלנו זה לא משנה איך רוקדים ומה צריך להאתחד ורק להתפלל לשלןמנו אנוכמו כן אני ומשפחתי הרחבה היינו כותבים באתר הזה הרבה העלינו סיפורים ותמונות רבים אנא מכם למען המשך פורה ונעים תכתבו בבקשה דברים מענינים שיכולים לענין את צעירי העדה מכא ןנאחל לכל תושבי הארץ המופגזים בריאות טובה שקט ושבוע טוב
למבקש התרגום בעלום שם
האם אתה מבין את כל התרגום של חמישה חומשי תורה שכתב הרב חיים ישורון ורק את ההקדמה אתה לא מבין ? מעניין
ובכל זאת הנה לך התרגום
אבי חכם גדליה היה הרב שלהם זכרונו לברכה , תרגום התורה בשנת התשנ"ו למנין היהודים וזה היה
בשנת 1995-6 למנין הגויים
גבריאל
שלום, מבקש תרגום מלישן דידן של המשפט הבא, שמופיע בהקדמת "כמשא ספרית תורה" (חמישה חומשי תורה) שתרגם הרב חיים ישורון:
"דדי חכם גדליה ראבית דידו וילי אלהא מנכלי תפסורית תורה שטית 5756 גל מנואית אי הודאי שטית 1995-6 גל מנואית גויימי כדרא."
תודה
תהיה מבסוט יא כורדי.
אני נאש-דידאן אסלי, ולא מרוקדי הצ'ופי שלכם.
רפי הנאש-דידאני האסלי.
רפי יום טוב אתה קצת עף אל עצמך חביבי תנחית את עצמך אחינו אתה כורדי אכבר כורדי אחושרמוטה של כורדי תשתחררו כבר תפסיקו לחיות בללה לנד משל עצמכם אנחנו כורדים עיראקים יש כורדים מצפון עיראק יש כורדים מדרום עיראק ויש כורדים במרכזה של עיראק ובסוריה ואירן ובזבי מה ניסגר איתכם מתביישים בעדה הכי מפוארת שיש תשמחו ותתמודדו אתם כורדים לא יעזור לכם לא בדין ולא בדיין יאללה מ-ע סלאמה
לגב'
כהן הנכבדה!
חושבני שיש טעות בדברייך.
את טוענת שזו אותה השפה, אותו האוכל, ואותם המנהגים.
השפה של היהודים הכורדים היא אמנם ארמית, אולם שונה בהרבה מהשפה שלנו, המנהגים לא אותם מנהגים, וגם הצ'ופי שלהם אננו הריקוד שלנו.
בהקשר למאכלים.
אני בטוח שהם אינם מכירים את המאכלים שלנו, ואתן דוגמא קטנה.
הפאשקה, שזה מעיים ממולאים באורז,והשיפטה, והמונה, כל אלו אינם המאכלים של יהודי כורדיסטאן שעלו מצפון עיראק,ולכן!אני שולל את דברייך בהקשר לקירבת עדתם, לעדתינו.
סביי וסבתותי הגיעו מטיפליס. אנו היינו נוהגים לבשל מאכל שנקרא: חינקאלי, שזה קצת דומה לרביולי, או לקרפאלאך של אחינו האשכנזים, האם החינקאלי מוכר אצל היהודים הכורדים?
תבררי אצלם האם הם מכירים את ה-ג'אג'יק שמורחים על פרוסת הלחם? אני אומר לך, שלא!
לכן, אין פה עיניין של ויכוח סרק,ובני עדת התרגום (או הנאש-דידאן)אינם נקראים כורדים, ואין שייכות ביננו, לבינם.
בברכה!
רפי שעבאנוב
בת ים.
כמה ויכוחים ואי הסכמות בלשון המעטה באתר הזה. לי נראה שיש כאן קבוצת אנשים המרגישה עליונות על קבוצה אחרת… השפה אותה שפה,האוכל הנפלא הוא אותו אוכל השמחה הריקודים השושלות והסיפורים הם אותם סיפורים. במקום ויכוחי הסרק אני מציעה להרים פרוייקט- לראיין את כל הזקנים שעדיין חיים ולשמר את ההסטוריה שלנו עוד כמה שנים נצטער שלא עשינו זאת. בואו נלמד מ"יד ושם" וננציח את מורשתינו. חבל על הויכוחים וכל דקה מבוזבזת….
הייתה גם מסעדה ברחוב דיזנגוף
בתל אביב שהיה להם בימי שלישי
שיפטה לא הייתי שם מזמן אינני יודעת
אם היא עדיין קיימת נדמה לי שזה היה
בסביבות שדרות בן גוריון
הייתה גם מסעדה ברחוב דיזנגוף
בתל אביב שהיה להם בימי שלישי
שיפטה לא הייתי שם מזמן אינני יודעת
אם היא עדיין קיימת נדמה לי שזה היה
בסביבות שדרות בן גוריון
היתה בזמנו מסעדה במרכז ראשון לציון הישנה, ליד התחנה המרכזית, אני מקווה שמישהו יעלה, ויעדכן בקשר אליה
האם משהו מכיר מסעדה שמגישה אוכל בסגנון של העדה ? אשמח לדעת. תודה. חגי.
את הביטויים האחרונים אמחק. בכל מקרה האתר ישאר פתוח לכל אחינו ולכל מי שמתעניין ומעוניין להשתתף פה בדיונים. אברהם, הייתי מצפה ממך לכבד את הבית הזה בו כותבים ומשתתפים אחינו כבר שש שנים ויותר.
מיכה דמירל