ברוכים הבאים לספר האורחים של האתר, אנא שימרו על שפה נקיה ומכבדת. במידה ואתם מעוניינים לשלוח הודעה פרטית למיכאל מנהל האתר יש להשתמש בטופס צור קשר.
ברוכים הבאים לספר האורחים של האתר, אנא שימרו על שפה נקיה ומכבדת. במידה ואתם מעוניינים לשלוח הודעה פרטית למיכאל מנהל האתר יש להשתמש בטופס צור קשר.
שלום לכם מתכתבי הפורום נאש דידין
אני מאד מתעניינת במה שנכתב בפורום
שלום לכם מתכתבי הפורום נאש דידין
ברצוני לפרסם ספר מתכוני העדה שנכתב ע"י לזכר אחותי אביגיל לוי והורי חני צדקיהו ותמר בן יחזקאל שנולדו באורמיה
מיכאל אתה גדול מהחיים,עשית בדיוק את מה שהיה נחוץ.נכבדי העדה אישתכנזו מזמן בעקבות היותם אנשי עסקים,זנחו את מורשת העדה.
אתה נרשמת בספר הזיכרון של אלוהים על שעשית שלא ע"מ לקבל פרס.
יישר כוח.מאילן אביב.
אמא שלי זאת זהבה, או אורו,
או אביבה, היום היא בן ישי
א.נ תודה רבה אתה רשאי להשתמש במה שאני כותב כאוות נפשך אשמח אם זה עוזר ללמוד ולדעת יותר על העדה הזאת.
א,
נ, ברשותך מאכל טעים ובריא לימי הקיץ החמים נקרא בשל רזה לארבע מנות כוס אורז חבילה של עלי סלק ירוקים יש בשפע בשווקים מקצצים את עלי הסלק שמים יחד עם האורז על האש כעשרים דקות עד חצי שעה נותנים לזה להתקרר מכינים לבן גבינה רזה שמנת קצת לימון מי שאוהב שום קצת שמן זית מערבבים הכל שמים על האורז ועלי הסלק ובתאבון טעים עם פלפל חריף למי שיכול בתאבון
א,נ,אני רוצה לתת קצת יותר מידע על עדתנו ואם דברי לא יתאימו נא לא לפרסמם אני מבקש לעשות קצת סדר בדברים ולהבהיר מספר נקודות מבלי לפגוע בכלום רק לתת מידע .המושג נאשדידן ניכנס לסלנג רק בשנים האחרונות, כשעלו הורי ארצה בשנת 1926 נאמר שהם ארמוג'נה [כלומר יוצאי אזרביז'אן] אלה שעלו מנק'דה נקראו נק'דינה היו שעלו ממקומות מחוץ לאורמיה נקראו כרתבה אלה שעלו מתיפלס נקראו תפליסנה זאת אומרת שגם נאשדידדן אינם בדיוק בעלי אותו סלנג בבטוי וגם צורת בישול המאכלים קצת שונה נחמד שאיגדו כל אלה וקראו להם נאשדידן כי בסך הכל השפה אותה שפה והמנהגים הכי יפים והכי נפלאים נמצאים אצלנו לא תמצאו בשום עדה מעדות ישראל שיש להם הערכה וכבוד אחד לשני כמו אצלנו ואת זה צריך לשמר לך אומר אלהה כאי יריכה הבל אלוך אם אפשר מה גילך ובהזדמנות אספר ברשותך סיפור עלית הורי ארצה ושוב פעם אלהה גלוך
אורי האם גנית מוסקונה היא הבת של גלעדי מהמשפחה שלך שלום רב לך זה פינחס שדיברנו בטלפון אני אשתדל ליהיות בקשר
אני אורי ידידיה נש דידן נולדתי בירושלים שנת 1932 הורי מרדכי ודבורה ידידיה ז"ל (אח של עובדיה ידידיה)עלו לארץ בשנת 1922 גרנו בשכונת סנהדריה שבה גרו הרבה משפ' נשדידנים ודיברנו בשפה שלנו.
אישתי,לילי ידידיה,גם נש דידנית ממשפ' יעקובי (הירו)מגבעתיים,היא בשלנית יוצאת מהכלל בפרט במאכלי נש דידן .
לכל המעוניין נשמח לעזור
נחשפתי לקהילה בעקבות התקלות עם הדיסק "נאש דידאן". הסתכרנתי, קראתי וכך הגעתי לכאן. אני בעצמי דווקא "אשכנזייה", בת למשפחות מפולין ובבית הורי דיברו יידיש. המון תודה על שימור הקהילה, המשיכו והצליחו ושימרו על השפה שתמשיך לנצח.
גיל, מי זו אמא שלך?
תשובה לגבי עמיאל מגבעתיים,
אמא שלי היא ממשפחת עמיאל והיא מגבעתיים.
תודה
גיל בן ישי
האם מישהו מכיר את משפחת עמיאל מגבעתיים ומשפחת בן יהודה מירושלים?
אני ילידת הארץ אבל הוריי הם בני העדה הייתי רוצה ליצור קשר אם בני גילי בני 50 או50+ אשמח גם בארצות הברית תודה מראש אביה
לילי בוסקילה איפה גרו סבתא וסבא שלך ומי דודותיך ואו הוריך אולי אוכל לעזור
לגנית מוסקונה בן ידידיה לפי כל הסימנים הכרתי את אביך גלעדי הוכתי בהלם משתתף בצערך ומביע נחומים אם אני זוכר נכון הוא גר לאחרונה בחולון ת.נ.צ.ב.ה. לי קוראים פינחס גרתי בשכונת מחנים והיינו חברים שיחקנו יחד גולות וכדור רגל ושוב משתתף בצערך
http://he.israel-music.com/ben_tzion_yeshouroun/psalms/
דיסק של תהלים מחזן פייטן בן ציון ישורון .
הפרק האחרון בשפת נאש דידאן.
ניתן לפנות לאריק מרדכי לפלאפון 0547521075 .
האם נשארו "נאש דידאנים" שומרי מסורת?
היתי רןצה לשמוע מהם קצת או לפחות עליהם.
בקשה פרסמו תשובות ברשות הרבים
שלום לכם קהילה נחמדה!!
נכנסתי לכאן כי הסתקרנתי לדעת יותר על הקהילה שלכם ואני שמחה שנכנסתי.
יש לי בלוג שהוא הפרוייקט שלי על מסורת יהודי כורדיסטאן באתר תפוז.
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=zivan26 וכבוד הוא לי לשים את האתר הזה בקישורים של כורדיסטאן.אז אחלה אתר ותמשיכו ככה.
בברכה ZIVAN.
לנאש דידן שלום!
יש בשפת הנאש דידן מס' תרגומי ספרי קודש
חמישה חומשי תורה.
ספר תהלים.
וספר הפטרות.
כולם מתורגמים לשפתינו בצורה מפליאה.
הספרים הוצאו לאור בעזרתם הנדיבה של משפחות חכשורי.
ספר תהלים,וספר ההפטרות, הוצא בעזרתו הנדיבה של מר עזיז חכשורי ז"ל.
חמישה חומשי תורה בנדיבותו של מר יוסף חכשורי ובנו מר רחמים(פארוויס)חכשורי.
כל הספרים תורגמו מעברית לארמית נאש דידן ע"י הרב חיים ישורון.
כל הכבוד על האתר הנפלא
יישר כוח נשמח לקבל עוד מתכונים של העדה!!
א,נ, בעמוד זהמבקשת שושנהלדעת איזה מרק מבשלים בליל פסח ובכן מאחר ואכלנו כבר בשר ושאר דברי ברכה אמא נהגה לתת מרק קל שיעכל האוכל שאכלנו בברכות קוראים למרק הזה הרכרון הנה כיצד מכינים את מרק ההרכרון כמות לשישה איש 3 תפוחי אדמה זר םלרי כף שומן מהקליה קורט מלח 5 ביצים 8 כוסות מים אפשר גם 3 גזרים למי שאוהב מקצצים את הירקות לקוביות לשים בסיר יחד עם הסלרי קצת פלפל שחור להרתיח הכל כ 30 דקות על אש בינונית כשהמרק הבשיל טורפים הביצים שופכים לתוך המרק כ 5 10 דקות שהמרק יתן עוד רתיחה אלהה גלכון ובתאבון בעמוד 4 מצטער שלא יכול להסביר לה באנגלית איך להכין herkarun
לעורכי האתר שלום רב. הייתי מעוניין לדעת, האם יש איזשהו חומר כתוב בנוגע לנאשדידאן? (ספרים בנושא, או אפילו ברושורים).
אשמח אם תיצרו איתי קשר.
תגיות: שבת כורדים הרב ישורון מסורות סופר סתם
צילום: ארי גרינספן וארי זיבוטופסקי
שליחה לחבריםשמךכתובת דואר אלקטרוני לשליחהסגירת חלוןשליחה נוספתשליחה לחברים
גרסה להדפסהבין רבי קומות חדשים בחולון מסתתר בית סוכנות ישן, ובו יהודי זקן השומר על מסורות כורדיות עתיקות. הילד שכמעט נקבר בעודו פעוט הפך לשוחט, מוהל, סופר ומתקין מקוואות, שגם תרגם את המקרא כולו לארמית של בני עדתו
זהו סיפור המפגש שלנו עם אנאכרוניזם, אוצר חי של העבר; סיפור מערכת היחסים המיוחדת שרקמנו עם הרב חיים ישורון בן השמונים ותשע. את הרב ישורון פגשנו לראשונה לפני שש שנים, כחלק מהמסע המתמשך שלנו לאיתור מסורות יהודיות בסכנת היעלמות ולחיבור מחדש של חוליות נשכחות. מאז נרקמו ידידות ולמידה שלא חדלו.
בשנת תש"י, הידועה יותר כ-1950, בתשעה באב, יחד עם ילדיו ואשתו ההרה, הגיע הרב חיים ישורון למעברת בנימינה כעולה חדש. הוא ברח עם משפחתו מכורדיסטן, והצטרף אל פליטים יהודים מעיראק למחנה המעבר 'שער עלייה' באיראן.
בצער עמוק ובכעס שלא פג עם השנים הוא מספר לנו כיצד נאלץ – עם עלייתו למטוס – להיפרד ממגילת היוחסין המשפחתית ולשים אותה בידיו של נציג הסוכנות. המגילה, יקרה וחתומה בכתב ידם של אבותיו, מעולם לא הוחזרה. גם בלי העדות הכתובה יודע ישורון שהוא הדור השנים עשר במשפחה של סופרים, שוחטים, מוהלים ומנהיגי קהילה – שכולם היו חתומים על אילן-הנייר האבוד ההוא.
מחנוכה לחיים
רבי חיים נולד בטורקיה לאחר מלחמת העולם הראשונה ונקרא בתחילה חנוכה, כשם החג שבו בא לעולם. הוריו וחמשת ילדיהם נדדו דרך הרי כורדיסטן, חונים בעשרות עיירות, ולבסוף מצאו מנוחה זמנית בכפר קטן שבו עשרים ושלוש משפחות יהודיות. בעלות על קרקע היתה אסורה על יהודים, ולכן היהודים בני הכפר היו רוכלים ולא איכרים, ולעתים קרובות נדדו בדרכים ההרריות בתורם אחר פרנסה.
במהלך אחד מאותם מסעות רגליים חלה חנוכה הקטן, בן השנתיים, והכל חשבו שמת. אף שהיתה זו שבת, חפר אביו בור רדוד על מנת לקבור את בנו, בעוד אמו מתייפחת. כשצרור עפר מארץ ישראל הונח על עפעפי הגופה הקטנה, חשה האם שמשהו נע בפניו וסירבה להניח לפעוט ולהמשיך בדרך. האב כעס והיסה את האם, מחשש שמשפחת הנודדים תתגלה ותוצא להורג.
בצערה לקחה האם את גופת בנה הפעוט מקברו והמשיכה לשאת אותה על גבה בדרכי ההרים. בהגיעם אל מעיין צונן הכניסה האם את ראשו אל תוך המים – והילד החל לבכות. אז ניתן לו השם 'חיים'.
במשך מאות שנים היו יהודי כורדיסטן מנותקים משאר העולם היהודי. קהילה מרשימה זו השתרשה באזור המחולק בין צפון סוריה, אזרבייג'אן, ארמניה, איראן, צפון עיראק וצפון מזרח טורקיה. הטופוגרפיה הקשה והשליטים העריצים הקשו על הקשר בין קהילה זו לשאר העולם היהודי. רבים מהם סבורים כי הם מתייחסים על צאצאי עשרת השבטים.
מקובלת יותר הדעה כי קהילה זו ראשיתה בימי עזרא הסופר, ומקורה בחלק מהיהודים שנשארו בגולה ולא היו שותפים בבניין בית שני. הנוסע בנימין מטודלה, שביקר באזור בראשית המאה הי"ב, מתאר מאות קהילות קטנות ובהן כעשרים אלף יהודים בסך הכל. אחת הדמויות יוצאות הדופן בתולדות יהדות זו היתה אסנת ברזאני, תלמידת-חכם נודעת שחיה במוסול במאה הט"ז, ועסקה בתורה, בתלמוד, בקבלה ובהלכה.
היהודים הכורדים הראשונים הגיעו לירושלים במאה הי"ט, בעיקר מן העיר אורפה (אור כשדים?). הרב ישראל בנימין מתאר כיצד באותה תקופה, כאשר נפוצה בכורדיסטן שמועה על שליח יהודי מירושלים, היו נוהגים לשאת אותו על כפיים, לקחתו לבית ראש הקהל ושם לרחוץ את רגליו ולשתות ממי הרחיצה – עם האבק של ירושלים.
הימים היו ימי רדיפות ומצוקה גדולה; עלילות דם מחקו קהילות שלמות והיו אף מקרים של התאסלמות. כמעט כל יהודי כורדיסטן, כמה רבבות, עלו לישראל בראשית ימי המדינה, וכיום הם מונים יותר ממאה אלף איש. יחסם הקשה של המקומיים ליהודי כורדיסטן טרם עלייתם מביא את הרב חיים ישורון לומר בביטחון שאין לו כל געגוע לארץ מולדתו, ואין הוא מאחל שום דבר טוב למקומיים שם.
לא נבהל מפוחלצים
המשימה שבעקבותיה הגענו לרב ישורון היתה ניסיון של הרגע האחרון להציל מסורות בעל פה של קהילות נכחדות על כשרותן של ציפורים למאכל. הציפורים הכשרות למאכל הן למעשה רשימה, הבנויה לא רק על סימני כשרות אלא גם על מסורת חיה: כאשר ידוע בקהילה יהודית מסוימת שציפור מסוימת כשרה היא ונוהגים לאכלה – זה הסימן העיקרי לכשרותה. היה זה לפני שש שנים, ואנו הגענו לחולון, שם שימש הרב ישורון רב הקהילה הכורדית.
מצאנו חצר צנועה ובה בית משנות החמישים, מוקף ברבי קומות. הרב, בגלביה ארוכה, ישב על יד שולחנו כשהוא לומד וכותב. נכנסנו כשבידינו לא פחות מאשר חוגלה מפוחלצת – אך הרב לא הניד עפעף. השיח ההלכתי אינו מוגבל מראש למוכר ולצפוי. הרב נתן עינו בציפור ומיד הודיע שהוא מזהה אותה. "בתורכית קוראים לה קיקליק, ובכורדית קאקוונטה, ובעברית זו חוגלה. היינו רגילים לאכול אותה בכורדיסטן וגם במעברה בבנימינה. זה עוף כשר ויש בידינו מסורת מאבותינו עליו".
במילים אלה, התורה החיה עברה שוב מדור אחד לבא אחריו. כשוחט מומחה, הרב ישורון למד את המלאכה בתורכיה, אך מומחיותו קיבלה חיזוק נוסף מכוח המסמך שהציג לנו – מכתב מהראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שניתן פחות משנה לאחר עלייתו ארצה, ובו מעיד הרב הראשי על מומחיותו כשוחט.
יהודי מרשים זה, שחייו עברו עליו בהרבצת תורה ובשימוש בקודש באופן פורמלי ובלתי פורמלי הן בכורדיסטן והן בארץ ישראל, חד כתער בהתקרבו לשנתו התשעים. כאשר הוא נשאל על אירועים אישיים, בין אם אלה התרחשו לפני שישים שנה או שלוש שנים, הוא עונה מוכנית שאין הוא זוכר; אחרי המתנה קצרה, הוא שב ואומר, "כן, אני זוכר", וממשיך ומרצה את הדברים על התאריכים, השמות והפרטים המלאים…
מוריו היחידים היו אביו, שאותו הוא מזכיר לעתים קרובות, ואחיו הגדול. כשהילד חיים היה כבן חמש החליט אביו שהגיעה השעה להתחיל ללמדו תורה, והחל ללמוד עמו בספר שמות. כשגילה האב את יכולת הלימוד של הבן, הורה לו ללמוד את הפרק בעל פה עד מחר, ומכאן ואילך להתייצב בפניו בכל יום עם פרק נוסף שאותו למד על פה. "אבא היה מוכן לשאת טעות דקדוקית אחת בכל פרק", הוא אומר בקול שאין בו דבר זולת הכרת תודה. "על שתי טעויות כבר הייתי חוטף".
במהירות למד את המקרא כולו, ועד היום הוא שולט בו שליטה מלאה. מתוך כך רכש גם הבנה מושלמת של הדקדוק העברי. לא פעם במהלך שיחתנו תיקן הרב את העברית שלנו, אך בכל פעם שתיקון כזה 'נפלט' לו הוא מיהר להתנצל בביישנות.
עברית אינה שפתו היחידה. מלבד התורכית, הערבית והעברית, שולט הרב חיים גם בשני ניבים של ארמית, המדוברים בקרב יהודי כורדיסטן. בניגוד למה שרבים סבורים, הארמית לא נותרה שפה מתה לאחר התלמוד, אלא המשיכה להיות שפה חיה באזורי הכורדים.
הרב חיים גם תרגם את התורה לארמית היהודית-כורדית, וגם שימש כמתורגמן בפועל בעת העלייה ארצה, שהרי העולים עצמם לא ידעו עברית. מתורגמן, וכמובן גם נציג ומנהיג. העברית שלו אינה עברית מודרנית של הרחוב, אלא עברית בעלת ניחוח מקראי שתענוג לשומעה.
בין השאר הרב הוא גם סופר סת"ם. בגאווה סיפר לנו על שבעה ספרי תורה שכתב, לצד עשרות מגילות ומזוזות. כשביקרנו אותו בראשית החורף האחרון הופתענו למצוא אותו יושב בכיסא גלגלים כשלגופו חלוק, מיכל חמצן צמוד לקיר שמעליו ואנשים פוקדים את ביתו כשהם מבקשים לבדוק את מזוזותיהם או להיטיב את קשרי התפילין שלהם.
הוא פרש את אחת המזוזות הגלולות שהובאה אליו לבדיקה, הראה לנו ואמר בחיוך: "זו משלי, כתבתי אותה לפני כשבע שנים". שאלנו אותו למקור הקלף שעליו נכתבה המזוזה, והרב חיים נעלב: "כמובן שאני הכנתי את הקלף". הוא היה שוחט את הבהמה, פושט את עורה, מעבד אותו לקלף, רוקח דיו, מתקין נוצה, וכותב את הפסוקים – והכל בעצמו. גם כשהיה עורך קידושין היה מכין את הכתובה – אותה הוא יודע על פה גם היום.
מילה ללא נסיון
בשל ענייננו המשותף במסורות ובאומנויות יהודיות, ניסינו לדלות ממנו הכל על האומנויות המסורתיות – מהכנת דיו עד אפיית מצות, מעיבוד הקלף עד ניקור הבהמות מחלבים וגידים אסורים.
אתרוגים, סיפר לנו הרב ישורון, היו נדירים מאוד בכורדיסטן, ולא פעם עבר חג הסוכות על הקהילה בלי לקיים את מצוות ארבעת המינים כהלכתה. כאשר היה מגיע מישהו מעיראק ובידו אתרוג היתה השמועה פושטת חיש מהר בקרב הקהילה, וכולם היו ממהרים לברך עליו. גם אמצעים לייצור תפילין לא היו בכורדיסטן, הבאתם מבגדד היתה כרוכה בהברחה מסוכנת, והם הפכו למוצרים נדירים ויקרים. אף הוא עצמו, כאשר נעשה בר מצווה, לא זכה לזוג תפילין משלו והשתמש בשל אביו.
כאות לשימור המוקפד של המסורת בכורדיסטן, תיאר בפנינו הרב את מומחיותו בטקס החליצה המורכב והנדיר יחסית.
השיחה נסובה על מיומנויות המילה, והרב חיים מחייך ושואל אם ברצוננו לשמוע 'סיפור טוב'. ידענו שלא כדאי להחמיץ והאזנו בסבלנות: אביו, המוהל המקומי, שהה מחוץ לעיר כאשר בא לביתם חבר הקהילה וביקש לערוך לבנו ברית מילה עוד היום. למרות היסוסיו של חיים הצעיר, עקשנותו של האב גברה והנער – שלמד מילה מאביו וצפה בהרבה בריתות – 'קפץ אל המים' וערך ברית מילה לרך הנולד ללא כל ניסיון מעשי קודם.
כל הציוד היה עמו, למעט דבר אחד חשוב: המגן שמשמש מוהלים למניעת חיתוך יתר. בחיוך הוא מתאר לפנינו כיצד קטף סוג של דלעת מהשיח וגילף ממנה מעין מגן מאולתר – עמו ביצע את הברית הראשונה.
לא רק אפיית מצות ומילה: גם את המקוואות בנו בכורדיסטן על פי הוראותיו. למרות שרוב היהודים היו דלים בתורה, שמרו לדבריו הכל על טהרת המשפחה. גם בבנימינה היתה בניית מקווה אחת מפעולותיו הראשונות.
בישראל עבד הרב חיים ישורון בעיסוקים שונים. הוא שימש מורה, מנהל בית ספר ומשגיח כשרות. במקביל למשרות אלה שימש כל העת ככלי קודש לקהילתו, בכל המיומנויות שהזכרנו. כיום, כשהרבה שנות גמלאות כבר מאחוריו, הוא ממשיך לשרת את הקהילה גם אם במינונים נמוכים יותר. רוב זמנו מוקדש כעת לכתיבה: הוא פרסם ספר אחד – שבו משולבת אוטוביוגרפיה עם הגיגים בתחום הדת ההשוואתית.
מסתבר שמלבד היותו תלמיד חכם אמון הרב חיים ישורון גם על הברית החדשה והקוראן, וספרייתו מכילה ספרות בכל השפות שאותן הוא דובר. על שולחנו מצאנו ערימת מחברות בכתב ידו, שעליהן הוא שוקד. כששאלנו מה הוא כותב, חייך ואמר: "דברים שאני רוצה שמשפחתי תדע כאשר כבר לא אהיה בין החיים".
הפגישה עם הרב חיים ישורון היתה עבורנו מפגש עם המסורת. בתקופה שבה אנשים יכולים להתחיל את תהליך העלייה באמצעות האינטרנט, מרגש לפגוש יהודי המספר כיצד נישק את אדמת הארץ כשנחת מהמטוס, ועושה זאת כאשר דמעות בעיניו. בעולם שבו אנו משתמשים בתפילין, במצות, במקוואות ובמזוזות כאשר תהליך יצירתם נסתר מעינינו, טוב לגעת במי שמכיר את עולם חפצי המצווה מתוך מעשה ידיו שלו, ושזוכר עולם שבו לא ניתן היה לקנות דבר מכל אלה – אלא רק ליצור אותם במו ידיך.
כשפנינו לעזוב, לחצנו את ידיו ואיחלנו לו עוד הרבה שנות בריאות ושמחה ויכולת לשרת את הקהילה. בתגובה, הניח הרב ישורון את ידיו על ראשינו, ובדמעות בירך אותנו בכל זאת ועוד הוסיף.
תגובה להרב חיים ישורון: אוצר של עולם ישן
מאת:יישוב:הוספת תגובה
סגירת כל התגובות
אני ממליץ לחוקרי לשונות ו … מאת: יואל ישורון(חולון) 28.07.08 14:45 המלצות 0אני ממליץ לחוקרי לשונות ושפות "לקחת" מידע בלתי מצוי מאבי לא רק על השפה הארמית אלא על תרבותה, מנהגיה, ההיסטוריה שלה. ישנו חוקר שבנה מילון על בסיס מפגשים קבועים עם אבי שהתמצאותו בשפה היא בלתי מצויה. מאת: יואל ישורון(חולון) 28.07.08 14:45 המליצו0
http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces?articleId=32217
למנהלי האתר שלום!
יש הבדל בין היגוי לבין איך כותבים את המילה.
שמונה=תמניה ולא תמוניה.
אשתו במקום אשתה
האורמיים כל קמץ הופכים אותו לחולם כמו הפרסים,וכמו הבוכרים.
לכן צריך לפנות לרב חיים ישורון מרחוב איריס 15 בחולון הבקי בלשון העדה על כל גווניהוכדאי לתקן ולךא לגרום לשיבוש.
בברכה
בן ציוון ישורון
חולון
א.נ. לבקשתך הנה מתכון למרק טשכרתמה [צכרתמה]המצרכים בצל 1 חציל 1 חבושים 2 או 2תפוחי עץ חמוצים 5 עגבניות 3 כפות רסק עגבניות2 כוסות מים קורט מלח 2 כפות מרק עוף מטגנים קצת את הבצל בשמן חותכים את הירקות והפירות לקוביות שמים הירקות עם 2 כוסות מים מבשלים כשעה אוכלים את זה עם לחם בפנים או להכין אורז לבן לשים על האורז מהמרק ובתאבון
א.נ אני מכיר אישית את יוסף בן רחמים התפללנו באותו בית כנסת כמו כן אני מכיר את רוב המספרים סיפורים שבספר מסתבר שבכל זאת שפת הדיבור היום יומית שונה ולכן למרות שאני דובר טוב את השפה קצת לוקח לי זמן עד שאנימפענח את הכתוב אולי אפשר לבקש מיוסף בן רחמים בכל זאת ליצור מעין נוסחה לאלפא בית ולפרסמה באתר מבטיח לך הםבר מדויק איך מבשלים טשכרתמה [צכרתמה] אלהה גלוך הבה
i think you should translate the web site to english too so our children will can read and lern about our kehila. it is very important.
לכבוד הסופרת אורה יעקובי , קראתי בעיון את ספרך אלמוס , וזה החזיר אותי לסיפורים שאימי ז"ל היתה מספרת לי הרבה קטעים התאימו למה ששמעתי מאימי ז"ל . אמא נולדה וגדלה באורמי , השיאו אותה בגיל צעיר מאוד ועברה לבית בעלה יחד עם הבובות שלה ורוב מה שעבר עליה דומה לכתוב בספר.
א.נ.כולו נאשי כלובו מאיכלו היצ.נאש לא מרה מגור בשלי צכרתמה דאי מתבבה רובו בנדורי רובו ספרגלה רובו חצילים בשלבלו סבותן איכלה ולן אכצי גבן ולה תרגום כולם כותבים על בישול אף אחד לא אמר איך מבשלים צכרתמה ובכן לוקחים הרבה עגבניות הרבה חבושים הרבה חצילים מבשלים כמרק וללקק את האצבעות אימי בישלה זאת בפנים שמנו לחם לבשה שאימא אפתה אינ אוכל יותר בריא מזה אז בתאבון
שלום למיכה ולגולשי האתר
===========================
אני ממש נרגש לראות איך האתר שהקמתי בשנת 1998 התפתח לרמה כזו מדהימה
מיכה ישר כוח !!!!!
שמחתי לראות שהוספת לספר האורחים הישן הודעות מספר האורחים החיצוני מיום הקמת האתר ב1998
גם פינת הפיתגמים מצאה חן בעיני מאד
כל הכבוד !!!!!!
א.נ אני חושב שכדאי שמישהו צריך לכתוב את האלפא בית בעברית וליד כל אות כיצד לבטא אותה בלישאנן תרגום אנה כשובן כה נאש גבה אלפא בית כלבלו ויונו תפםיר איי כולואלפא בית רובו פסוכן לישאנן כלובת אלהא פסכנונה הבל אלוך
היום-27.07.08 כמידי פעם נכנסתי לשוטט באתר,ונדהמתי לגלות מעין מודעת בחירות של בחור בשם רן מיום-10.07.08 ,למען השם אני פונה לעורך האתר מיכה דמירל(שאני מכירו אישית),אל תתן ידך לפוליטיקה מסוג זה.האתר נועד למענינו אנשי הנשדידן,לספר ולשמר ולהדר את העדה,ולא להתעסק בפוליטיקה.אני בטוח שאנשי העדה חכמים מספיק לדעת עבור מי להצביע בבחירות,ואני בטוח שיש בנייהם מכל הקשת הפוליטית בארץ,ואין צורץ להמריץ לבחור איש זה או אחר,ועוד באתר שלנו.הייתי רואה בעיין יפה(ואני בטוח שאני מביע לא רק את דעתי)שתורידו מהמסך את המכתב של רן,למען שמירה על טוהר ההגינות.
שלום לכולם,
גיליתי את האתר בזכות אלי עזר בטיול שהיינו בספרד. במקרה שוחחנו איתו ועם אחותו וגיליתי שהם מהעדה נשידן שגם אבי ז"ל היה מאותה עדה. אלי סיפר שיש את האתר הנ"ל שמחתי להכיר את האתר, ובקרוב אשלח גם מתכונים שאבקש מאמא שלי למרות שהיא תורכיה אבל היא למדה המון מתכונים מהעדה מסבתא ז"ל.
איך ניתן להשיג דיסק של ניסן אביב צפוני
תרגום לשיר שכתבתי ביום 19.7.08 בלישנדידן פתאום ראיתי פצעי [אהובתי] מתקדמת מההרים בידה היה זר פרחים עם שתי עלמות אמרתי לה מי אלה שבאות איתך אמרה לי אל תדובב אותי כי לבי מלא מכאובים אלוהים עימכם אשתדל לערוך את הכל יותר טוב ואשלח לכם
אני מעונינת לגלות את השרשים של סבא וסבתא שלי ז’’ל חנה ומיכאל מזרחי.
לזכר אבי כאני בן צדקיה כאנבבא נולד באורמיה בשנת 1905 עלה לארץ בשנת 1926 בנה בית בשכונת מחנים בירושלים עבד בצורפות תכשיטי כסף גידל שלוש בנות ושני בנים אומן מעולה נפטר בשיבה טובה ביט בשבט שנת התשנח 17.1.1998 נקבר ליד אשתו תמר ובנו בנימין בבית העלמין בשכונת סנהדיה בירושלים זכה לראות 16 נכדים ו 18 נינים יהי זכרו ברוך
לזכר אחי בנימין בן תמר ובבא יחזקאל נולד בירושלים בשנת התש 12.1.1940 נרצח בשכונת סנהדריה בידי פושעי הלגיון הערבי בהפגזה על ירושלים ביום שבת כא בניסן התשח 1.5.1948 לא לשכוח זכרו ישאר אתנו לעד
לזכר אמי תמר בת רחל לבית ערדלי נולדה באורמיה בשנת 1913 עלתה לארץ בשנת 1926ג גרה בירושלים גידלה שלושה בנים ושתי בנות בשלנית מעולה נפטרה ב.ו באב התשלה 14.7.75 יהי זכרה ברוך
שיר בלישנדידן כאש כזלי יורי אידיילה מנת טורבה באידב איטבה דסגת ורדה גל תרי בלאני מרי באב אייני מאני אילו גאלך אדיינה מרה באי לא מלדוב אלי לבי מלא דרדה מרה באי לא מלדוב אלי לבי מלא אלהה גלכון הבה
שמי יגאל חכמוב
בנו של ציון חכמוב ז"ל דודי הוא יוסף חכמוב ז"ל משפחתנו על מאורמיה.
סבי הוא ר' ניסים חכמוב ז"ל שלא זכה לעלות לארץ. ניסה פעמים ולבסוף נפטר באורמי.
ברצוני לשבח את יוזמתכם הברוכה להעלות אתר זה מקווה לראותו מתמלא בתכנים הסטוריים ותמונות על התקופה שבה פרחה הקהילה באורמי.
אשמח לקבל מידע אודות משפחתי באורמיה לפי זכרוני הם נקראו מש' כלימי. סבי ניסים חכמוב/כלימי היה מאוד מקובל בקהילה .
אנא התעניינו אצל הורכם וסבכם המבוגרים למען אוכל להציל ולהביא למשפחתי מידע אודות ההסטוריה שלנו.
בברכה חכמוב יגאל
nili-h@013.net
אני בת סוניה וגלעדי בן ידידיה
סוניה בת זהבה ודוד זבולון שהגיעולארץ מאורמי בערך 1920 1925
זהבה בת למשפחת רחמיאלי דוד סבא שלי בן מש' זבולון
סוניה נולדה בתל אביב.
גלעדי (ז"ל) נפטר 6/2008 נולד בסנדריה בירושלים 1931 בן לנוזי ועובדיה בן ידידיה .
למי שמעונין ליצור קשר במייל תודה
ההודעה שהיתה כאן הוסרה.
מיכה דמירל
אני חצי נשדידנית מצד אימי, שני הוריה ז"ל היו נשדידנים, מכפרים שונים.
שנים שאני מנסה להבין מה השם נשדידן אומר, בילדותי ניסיתי לחקור את סבי, אבל אם לומר את האמת, לא ממש הבנתי על מה הוא מדבר 🙂 במיוחד בגלל שכשלא היה ברור מה זה נשדידנים הם הסבירו שהם טורקים וככה פתרו את כל הקמטים שהיו על מצחם של אנשים ששאלו.
האתר שלכם מדהים, מאוד משמח לדעת שנעשה מעשה להנציח את העדה הזו, את המקום, המסורת והשפה.
רציתי להוסיף לכם מתכון לרשימת המתכונים למאכל בשם קלג'וג'
המרכיבים:
יוגורט (חמוץ כמובן)
2 כפות גבינה לבנה
כורכום
מרגרינה
ביצה
מלח
אופן ההכנה:
1.מניחים בסיר את היוגורט + גבינה + שתי חתיכות לחם (בכדי שלא יווצר קרום או החמצה של היוגורט) + מלח לפי הטעם ומחממים תוך כדי בחישה.
אין להפסיק את הבחישה בכל זמן החימום. (זה היוגורט המסורתי שלנו לכל המאכלים).
2. מכינים חביתת עין (לא מבושלת משני הצדדים), כמובן עם הרבה מרגרינה 🙂
3. ממיסים בסיר קטןפנג'אן כורכום עם מרגרינה.
4. מניחים בצלחת קעורה את היוגורט, עליו מניחים את חביתת העין ומעל מפזרים מרוטב הכורכום.
*אימי אומרת כי סבתי הייתה מכינה את זה גם עם בצל מטוגן מעל.
עלו והצליחו וכמובן שנשמח לשמוע על מפגש של העדה.
מרק אגוזים(מתכון מסורתי של ערב כלולות של כלות העידה ה"נשדידנית"
250ג' אגוזי מלך(קלופים וקצוצים דק)
2 ביצים
25 ג' מרגרינה
1/2 1 כפיות כורכום
1 כף קמח
חצי כוס דבש
סוכר לפי המתיקות הרצויה
6-8 כוסות מים
אופן הכנה:
1. ממיסים בסיר את המרגרינה, מוסיפים את האגוזים ומשחימים.
2. מוסיפים את הקמח ומערבבים עד לקבלת צפוי מושלם של האגוזים.
מוסיפים ביצה טרופה אחת, המהולה במעט מים לסיר ומערבבים במהירות.
4. בהמשך להכניס את יתר המרכיבים למעט ביצה אחת.
5. להרתיח, להוריד לאש נמוכה למשך רבע שעה.
6. לקראת סיום התהליך יש להעלטות את האש ולהרתיח, לטרוף את הביצה הנותרת במעט מים, ולהזליף תוך בחישה מתמדת למניעת גושים.
7. לטעום ולהמתיק לפי הטעם האישי.
יש לציין ששם נעורי אמי ורדינה היה אהרונוב שושנה והיא ילידת העיר טביליסי אשר בגרוזיה, כלומר אני חצי "נשדידני"
מיכה שלום!
במקרה נכנסתי וחיפשתי "נאש" בגוגל וקפץ לי נאש דידן ושלא במקרה משפחתי מצד האבא והאמא הם (אני חושב) מאורמי, חזרתי אחורה 40 שנה לרגעים שמשפחתי מדברת את השפה. בקרוב אפיץ תמונות באתר במטרה ליצור קשר
אחלה אתר – ישר כוח
למיכה שלום רב.
בדיוק לפני שנה נתקלתי באתר שלנו,וראיתי צורך עז לכתוב כמה מילים על העדה שבה גדלתי.(בספר האורחים הישן)
כתושב העיר ערד(כמו משפחת אביך)יצרת קשר איתי,נפגשנו בערד,העלנו חוויות על העדה על הילדות,המשפחה הדודים,המנהגים,המאכלים,השמחות ועוד.באותו מפגש סיפרת לי שאתה עומד להחיות ולחדש את האתר,לתת בו תוכן חדש.ואכן מידי שבוע אני מבקר באתר ורואה את העבודה הגדולה והחשובה,את החידושים,וספר האורחים החדש.
חבל רק שהמפגש עם אימי הקשישה(92)שתחייה לא יצא לפועל,ואולי נקיים מפגש בהזדמנות אחרת.
על כל השקעתך באתר מגיע לך "חזק ואמץ"גדול,ואני בטוח שזה ישאר לנצח לדורות הבאים שמוצאן מ"נאש דידן".
ושוב תודה על האתר המדהים.