רציתי לספר קצת על סבא שלי שמעון (ז"ל).
סבא נולד בטורקיה להוריו שושנה (סוסמבר) ומאיר ולאחיו יעקב, יקיר, רוזה, מינה ושרה. כיום רק רוזה ומינה בחיים.
בשנת 1944, כשהיה בן 23, עלה סבא לארץ באוניה. באותה תקופה האנגלים שלטו בארץ ולא נתנו ליהודים לעלות אליה בקלות. סבא נאלץ לעלות על אוניה בלתי-חוקית.
הוריו ואחיו הצטרפו אליו בהמשך. אז החליטו לשלוח אותו ואת אחיו לקיבוץ מעוז חיים.
שם המשפחה של סבא שמעון היה בסקל ואנשי הסוכנות-היהודית החליטו שהשם אינו ישראלי מספיק והודיעו לו ולאחיו יעקב ויקיר שמעתה שם משפחתם הוא אורן. במעוז-חיים לא היה להם כל-כך טוב. חיי קיבוץ לא התאימו להם כי הם היו סוחרים עוד בטורקיה והחליטו לחזור ליפו. ביפו הם קיבלו בית ערבי נטוש,ואחר כך עברו לבת ים.
לסבא הייתה חברה שנהרגה ע"י הבריטים ב"שבת השחורה" בתחנה-המרכזית הישנה של תל-אביב והוא נפצע בכתף. באותה תקופה הגיעו לארץ כל בני עדת "נאש-דידאן" (האנשים שלנו), שהיא גם העדה של סבא שלי . החברה של סבא נהרגה ולכן החליטו להכיר לו מישהי שגם היא מהעדה. לבני עדת "נאש-דידאן" היה מאוד חשוב שבניהם יתחתנו עם בנות העדה וכך הכירו בין סבא שמעון לסבתא שושנה ז"ל, ילידת הארץ, שהייתה גם מאותה עדה.
הסיבה שבגללה יצאו סבא ומשפחתו מארץ מולדתם הייתה שנאת היהודים. סבא בחר את ארץ ישראל בגלל שזה המקום היחיד שיהודי יכול להרגיש בו טוב.
לסבא לקח זמן לקלוט את השפה. עד שהוא עלה לארץ, הוא דיבר רק טורקית וארמית. סבא שמח מאוד על הבחירה שלו לעלות לארץ ישראל!
gideon koen, 27.06.2009
כמה מילים על הדוד חנוכה{ הדוד שמעון} אימי מינה ז"ל היתה אחותו של הדוד חנוכה, דוד חנוכה היה אדם מאוד חייכני, לעולם לא ראיתי אותו מרים את קולו על אדם אחר,אדם ישר, מכניס אורחים, מכבד את הבריות, ובכלל..איפה יש עוד אנשים כאילו? את רעייתו שושנה ז"ל שהיתה אישה יפת תואר, בשלנית, ולעולם לא היית יוצא מביתה ללא ארוחה נאשדידאנית.למרות השנים שחולפות, אנו בני המשפחה לעולם לא נשכח דודים אילו, שחינכו אותנו באותם ערכים שהלכו בהם דודינו. את דוד חנוכה הייתי פוגש בשוק לוינסקי, והייתי מפגיש אותו עם כל מיני עובדים זרים מתורכיה, שהיו חבריי. וכשהייתי אומר לדוד חנוכה: דוד.. תדבר איתו תורכית, הוא מתורכיה.. היה הדוד יושב שעות ומשוחח בתורכית עם העובד הזר. לאחר שסיים.. היה פונה אלי והיה אומרלי: at yayne meka meshtehluh. כלומר.. מהיכן אתה מוצא אנשים הללו? והיה נהנה כאשר היה נפגש עם אנשים מארצו. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים. ולעולם לא נשכח אותם
כמה מילים על הכותבת, שני –
שני אורן – מגדירה את עצמה כנשדידאנית גאה. שני שרתה בצהל כלוחמת בכרם שלום על גבול עזה רפיח והעבירה מס. הרצאות על הנשדידנים ולאחר ההרצאה הגישה לכולם שפטה על מנת שידעו על מה היא דברה כל השרות.
אגב המגד בגזרה שהיה מאד עסוק בשוטף פינה במיוחד ערב כדי לשמוע מה זה נשדידאן.
[מתוך דברי אביה בספר האורחים של האתר, שמחתי לקרוא את זה כל כך שהייתי חייב להצמיד את זה לעבודה עצמה…]