סיפורם של מטבע זהב ואלמנסור הכליף

האימפריה המוסלמית החזיקה במזרח התיכון מימי הנביא מוחמד ועד לתקופה העותומאנית. עד כמה שזה נשמע נפלא, האמת רחוקה מכך – התקופה הייתה רצופה תהפוכות, חילופי שלטון ושליטה לא כל – כך הדוקה בנתינים, לפחות לא כל הזמן. לא כל השליטים והנתינים היו ערבים, מאז המאה העשירית היו גם נתינים טורקיים, אבל מבחינתנו ניתן להגיד שרובם היו בהחלט מוסלמים.
בראש האימפריה עמד הכליף, המחליף של הנביא מוחמד, והוא הוביל את האימפריה לכיבושים, שהתעכבו במרקים שמשפחתו, משפחת הכליפים, הייתה מסוכסכת עם משפחות אחרות, אז, כדרכם של סיכסוכים, צצו בעיות, מהסוג שצצות בפוליטיקה של כח ושילטון, כמו תככים, כבוד, משפחות, רציחות ורדיפות אחר כיסא הכליף.

הנביא כביכול, מוחמד, התייחס אל הכליפים 'ישרי הדרך' – אלכאליפה אלראשדון, כממשיכי דרכו ובהתאם למיטב המסורת הסונית. מאבו בכר ועד עלי בן אבי טאלב זה התקיים פחות או יותר. אבל הפוליטיקה כמו שאמרנו היא כמו גלגל, יום אתה למעלה ויום למטה – וכך עלו בית אומייה לראש האימפריה. אלו ישבו בדמשק ולא התייחסו ברצינות לתרבות הפרסית, שבניגוד לערבית – לא נחשבה בעינהם למשהו מיוחד. אנשי בית עבאס, שמצידו טען שהוא קרוב יותר למוחמד, הם לא אהבו את השיטה, אז הם הרגו את כל אנשי בית אומיה ולקחו לידם את הכליפות. הם גם אמרו שדמשק זה לא טרנדי, ובגדד שבעירק מתאימה יותר. כנראה שהם צדקו, כי בין הפרת לחידקל מי שיושב בבגדד קצת יותר בעניינים.

אני נתקלתי לראשונה בהארון אל ראשיד ביומן ישן שנתקלתי בו אצל דויד, בן דודו של סבי, שאותו זכיתי לאהוב ולהוקיר וגם זכיתי לשבת ולתרגם את היומן שכתב אביו, במשך כשנה וחצי, מטורקית לעברית. באותו יומן התגלגל הכותב, יליד סלמס, מצרה לצרה – עד שהגיע לבשחלן, שם לא נגמרו הצרות אך שם הוא הכיר את המופתי המקומי שלפי השמועה היה נצר למשפחתו של אותו הארון אל ראשיד.
אנו נתקלים בהארון שוב בענייננו – כמוביל את תור הזהב של משפחת עבאס, בין 786 ל – 809 למניינם. אבל הארון הוא לא העיקר, לפניו, הכליף השני לבית משפחת עבאס היה אבו ג'עפר אל מנסור, בין 754-775 למניינם.

אבו ג'עפר, להלן "אלמנסור", היה אחיו של הכליף הראשון. כדי לבסס את שלטונו חשב אלמנסור שיהיה זה נכון להרוג את התחרות וכך התחיל בכך שהרג את אבו-מוסלים, אחד מראשי הצבא שלחם להפיל את בית אומייה מקודם. הוא לא התבייש גם להרוג את אנשי אל-עבאס, כי הוא היה בחור קפדני ויסודי, מבסיסו. השיעים לא אהבו את אלמנסור, שקיוו שהאימאמים יתנו יותר משקל בשלטון, אחר שבית אומייה נעלם. לא רק שהוא איכזב אותם, הוא גם פעל באופן אקטיבי לדכא אותם, מה שמוצא חן בעיני אבל לא עשה אותו לכל-כך פופולארי בעיניהם. הוא פתח את דלתות האימפריה לכל הנתינים, ששילמו עד אז מס-גולגולת כאזרחים סוג ב' ופעל לבניית ארמון כליף נוצץ בבגדד ואת מרכז התרבות שהיה בסיס לתור הזהב האיסלאמי כפי שהביא לשיא ידידנו הארון אל ראשיד, מבחינת בית עבאס.

למה כל זה מעניין אותנו? לייתר דיוק, למה זה מעניין אתכם?

בין החפצים הבודדים שמצאתי אצל משפחה קרובה, היה מטבע זהב קטן ומסתורי שתלוי באירועים משפחתיים באמצעות סיכה בדש המקטורן של אחד ממכובדי המשפחה שאותו אני מוקיר. המטבע שמורה יחסית טוב, ועליה באותיות צפופות ומחוברות, כדרכו של כתב ערבי שמנסה להרשים את הקורא, מתנוסס שמו של אבו ג'עפר הידוע כאמור כאלמנסור. המשפחה היהודית אחרי תלאותיה לא הצליחה להביא מאגן אורמיה הרבה רכוש, או תמונות, או זהב, או כל דבר אחר, מה שמשך את תשומת ליבי לפריט הקטן, העתיק הזה שכן היה בידם. אז הצלחתי לפענח את הכתוב ולמצוא את המקור של אותו מטבע, אני חושב שאת המידע הזה שהבאתי גם לאותה משפחה באיזור האגמים אורמיה וואן – גם אז הוא לא היה ידוע.

הנה תמונה של המטבע, למי שקרא והחזיק מעמד עד סופו של הסיפור.