בן אדם אחד היתה לו אשה רעה מאוד. אשה כל כך רעה, עד שפחד ממנה. לפעמים היתה מכה אותו, והוא עני, עם אשה רעה, מה יעשה?
קם בבוקר האיש ורצה לצאת לעבודה.
"בוא הנה!" – אמרה
האשה שמה היה הג'ר (הגר בעברית)
אמר – "מה את רוצה?"
ענתה – "לא תלך לעבודה היום."
– "מה?" נבהל. "הילדים רעבים!"
– "לא אכפת לי"
"למה?"
"אנחנו הולכים לטייל."
אשה רעה, מה יעשה? אמרה לו לבוא אחריה והם יצאו והלכו בשדה.
בעיר הזו יש תנין אחד, חמישה מטרים אורכו והוא עושה צרות לעיר, מכניס רעל ואש ורוצה לחסל אותה. באים מהמלך, אוספים כסף וזהב שיסתובב בבור שלו ולא יצא, אבל בשנה שאחריו שוב זה חוזר על עצמו. אנשים המקום שלושה קילומטרים מהבור שלו לא מתקרבים, הם יודעים.
הג'ר הולכת והוא אחריה. ראה שהיא עברה את הגבול של התנין ואמר לה – "שמה לא טוב, שם התנין ימית אותנו עם הפה שלו"
"בוא חמור, מה אתה יודע?" אמרה והוא הולך אחריה, אמר לעצמו שאולי יהרוג אותנו, נגמור עם החיים.
הגיעו לבור, האשה הכניסה את ראשה לבור לחפש את התנין. האיש הרגיש שזמן הגאולה שלו הגיע. הוא דחף אותה והיא נפלה לבור…
הלך האיש לביתו ואמר לעצמו שהוא גמר עם האשה. בא לבית והילדים שלו יותר גרועים מהאשה, הם לקחו מקל והכו אותו בראש.
"איפה אמא? אתה צריך להביא את אמא!"
חזר האיש לבור ושלשל חבל מטה וקרא בבכי "הג'ר, אם את חיה תקשרי עצמך, אני אוציא אותך"
רואה האיש שהחבל רועד. היא חיה, עכשיו תצא ומה יעשה?
מחוסר ברירה משך את החבל, משך ומשך והנה ראה זה לא אשה זה התנין קשר עצמו – רצה לעזוב את הבור. אמר התנין
"בן אדם, למען השם אני נשבע לך בשם בוראנו אני לא אעשה לך נזק. אתה תראה ממני הרבה הרבה טובה. אני סובל הרבה מהג'ר
אני עושה לך הרבה טובה…"
השתכנע האיש ומשך את התנין למעלה. אמר אז התנין
"תראה. אתה עשית לי טובה ואני נשבעתי ועומד על השבועה שלי. אני עוזב את המקום מפחד שהאשה תצא מהבור, מחר היום שלי. יביאו לי הרבה כסף. תלך למלך ותגיד לו שאתה יכול לגרש אותי ואני לא עושה לך רעה ותקבל כסף ותהיה עשיר מאוד ומכובד. אבל מקום אחר אם אתה בא – אני אהרוג אותך."
"טוב", אמר האיש.
הוא הלך למלך ואמר "מה אתם מפחדים מהחיה הזו, אני אגרש אותו למה אתם מפחדים ומשלמים?"
הוסיף ואמר "אדוני המלך. אני אעשה לו שיסתלק מכאן."
המלך אמר "אם אתה תעשה דבר כזה אתה המשנה שלי השני, הכל ביד שלך".
"אני לא רוצה גרוש" אמר האיש. "אלך לגרש אותו"
ראו כולם שהאיש עבר את הגבול של התנין ורואים שהתנין עוזב את גבול הממלכה. איזו שמחה פרצה בעיר, נשקו אותו ונתנו לו מתנות ואת הכסף של התנין הכל נתנו לו. הוא נהיה עשיר כמו מלך והמלך משתחווה לו.
התנין עבר לעיר שניה שם עשה אותו דבר. בא המלך של העיר השניה ואמר "אני שמעתי יש בן אדם שגרש אותו מכאן. אני אתן לו חצי מלכות אם יגרש גם מאצלי…"
אך התנין אמר לו שלא יבוא למקום אחר אחרת "ימיס אותו עם הבל פיו!"
פנה אליו המלך ואמר: "אם אתה רוצה לעשות טובה לשכן, התנין הלך לעירו. לך לשם ועשה מה שעשית כאן, גרש את התנין."
הסכים האיש…
התנין ראה את האיש ומייד איים "ארור בן ארור! אמרתי לך, שמה עשית לי טובה, אני עשית לך טובה. עכשיו אני אראה לך מה אני…"
"תשמע!" קטע אותו, "הג'ר באה… היא יצאה מהבור! אני…"
רק שמע את זה התנים ואמר "אני גם מפה הולך!"
עוד פעם קיבל כסף והפך עשיר ומכובד אפילו יותר.
תודה למשפחת תבור (צ'רקיאן)
הסיפור סופר ע"י ברוך תבור ונרשם על ידי ליאורה בהר
הסיפור רשום גם בארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י)
על שם דב נוי באוניברסיטת חיפה, מס' סידורי 10219