אלמוס – הגיבורה הראשית היא חריגה בנוף המשפחתי שלה: זרה בעירו של בעלה, גבוהה מדי, גמלונית ולא אהובה במיוחד היא מוצאת את הדרך המאוד מיוחדת שלה לשמור על עצמאותה, להיות נדיבה ומלאת חמלה, להעניק לילדיה חינוך והשכלה שאחרים לא תמיד זכו להם, ולהחליט את ההחלטות שלה.
הדמויות של אישתר וילדיה מביאות את סיפורם הטראגי של הפליטים האשורים והארמנים, את עבודתם של אנשי המיסיון וארגוני הצדקה ששיקמו אוכלוסיות בוגרות ובנו בתי יתומים שהכשירו מאות אלפי יתומים לחיים.
במשך שש שנים אספתי סיפורים של זקני העדה הנקראת נאש-דידן, ראיינתי אנשים רבים בני שבעים ומעלה כדי להעביר את הריחות, הצבעים, המנהגים והתרבות האותנטית של עדה קטנה מאוד ולא מוכרת, אשר שמרה במשך יותר מאלפיים שנה על צביונה המיוחד ושפתה הייחודית (ארמית) והיום הולכת ונעלמת. הנאש-דידן הם יהודים שהתיישבו באגן אורמיה (אזארביג'אן האיראנית למרגלות הרי האררט) עוד בגלות אשור לפני בית שני.
כדי למצוא חומר היסטורי ומסמכים על האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בעיר הגעתי עד לפאריס, וושינגטון, ואפילו איראן! כמו בסיפור בלשי אספתי עובדות ממקומות שונים ומגוונים. פאזל ענק של מקטעים מהם בניתי את התמונה השלמה. בין היתר השגתי יומנים של מיסיונרים אמריקאים וצרפתים שחיו בעיר באותן שנים, מכתבים ומסמכים שונים, ספרים נדירים שהודפסו בתקופת מלחמת העולם הראשונה ומיד אחריה, וספרי היסטוריה שהודפסו באיראן. התהליך היה מרתק, והתוצאה – מרגשת!
[מתוך האתר של אורה יעקבי]
הוצאת אות ועוד 2006
(האתר של אורה יעקבי אינו פעיל והקישור הוסר)