להנוסע הנכבד ההולך בארצות הקוקז לטובת הכלל מטעם מלכות רוסיא יר"ה ובשליחות חברת כל ישראל חברים אשר בארץ צרפת יע"א הלא הוא מעלה הרב כמוהר"ד יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארנו נר"ו יאיר לעד לעולם:

אנחנו ק"ק סאלמאס (salmas) אשר בפרס קטן על גבול תוגרמה, באנו אליך ידידנו היקר והנכבד, להודיע לכבוד מעלתך, הצער הגדול שיש לאחינו בקהילתנו, איך הגוים הפרסיים מצטערים אותנו באין קץ ואין תכלית דהיינו קטן שיולד אצלנו אחר שבעה שנים לימי חייו מוכרחים לשלחו בגירות למדינות אחרות חוץ למדינתנו, מפני הצער הגדול שלנו, גם הרבה אנשים מוכרחים היו לעזוב בתיהם ולברוח על נפשם, ונשותיהם נשארו כאלמנות חיות, עינהם בדמעה, יומם ולילה על בעלי נעוריהם, לא יש לנו קרקעות ולא מקור ומוצא למחיה, מן הנשים לוקחים מס עשרה תומן (שהוא שלושים רו"כ) לשנה, עוד רעה חולה שבכל עת וזמן הורגים הפרסיים לאנשים ישראלים ההולכים בדרכים ושוללים את ממונם ובעוה"ר לא יש לנו לא יכולת לדבר, ואין מי ששומע לדברינו, ואין לנו למי לפנות לעזרה, כ"א לאבינו שבשמים.

עוד רעה חולה כשיעבור איש אחד מן הנהר ערז ואילך לוקחים ממנו שני תומן מס (שהוא ששה רו"כ) בעבור דריסת רגליו על האדמה ההיא.
עוד יש עיר אחת ושמה חאיי כשיגיע אחד מישראל לתוך העיר הזאת תופסים אותו בזקנו, ולוקחים ממנו אחד תומן ואומרים ככה יעשה לאיש אשר בשם ישראל יכונה.
כשיבואו אנשים שלנו ממלאכתיהם לבתיהם, יבואו הפרסיים אליהם ומוציאים להם שטרות מזויפים, עם חתימות של פרסיים בתוכם בתורת עדים, שרוצים מהם איזה סך, ומבקשים מהם הכסף, ואם היהודים צועקים שלא יש שום חוב עליהם, והשטרות מזויפים הם, אז הפרסיים מחרבים את בתיהם ושוללים את כל רכושם, וג'כ מכים אותם מכות מרדות, וגם בכל מקום ובכל זמן בואים הגוים עלינו ונוטלים את ממונינו, ונשארים עניים מרודים ומוכרחים תמיד לעזוב את בתינו, ולהיות נע ונד במדינות אחרות כדי להביא פרנסתינו ואחר כמה שנים כאשר אנחנו חוזרים לבתינו, פרי עמלינו הולך לאבוד בידי אלו הפרסיים כמאז ומקדם, בזמן שאנחנו בנרות במדינות אחרות, הנשים שלנו מן צער גודל הרעב, מוכרחות בע"כ ללכת ללות כסף מהגויים, עד שיבואו בעליהן לבתיהן, ולפעמים כשיתעכבו ואינם שולחים כל כך במהרה כסף לבתיהם, יבואו הגוים בעלי החובות ומוציאים עלילה על נשינו, ומוליכין אותן לבית תפילתן ומכריחין אותן בכח לעזוב דת מרע"ה, ולבות לדת של מחמד, ואם אינן מקבלות, חייהן וחיי ילדיהן אינם חיים.

מי שנשתמד מן הקהל שלנו, כשנפטר אחד מישראל ב"מ, אומרים הפרסיים, שזה שנפטר היה קרוב לזה המשומד, ולוקח המשומד הירושה של המת, אפילו שלא היה קרוב שלו. עוד אם פרסי יהרוג אחד מישראל, אז המשפט מחייב להרוצח, שיתן להיתומים מאה וחמשים פוד חיטים, למען להחיות נפשותיהם, (פדיון נפשו) ובזה ינקה הרוצח מפשעו וחטאתו, זהו המשפט שהם עושים להרוצח נפש מישראל. ואחר כמה שנים כאשר יתגדלו היתומים, יבוא הרוצח הג"ו על היתומים, ומבקש מהם כמה מאות תומן בעבור הק"ן פור חיטים הנ"ל באומרו אליהם, אם אני היתי זורע כל סך ק"ן פוד חיטים שנתתי לכם, היה יוצא לי בכל שנה ושנה כמה אלפי אלפים פוד מהחיטים ההם, ע"כ מחוייבים אתם לשלם לי הכסף, והנשך, ונשך מן הנשך מכל השנים העברות, והרוצח עושה תחבולות אצל הממשלה ולוקח וגובה בחוזק כל סך הכסף מן היתומים. הישמע כדבר הזה בכל העולם כולו..
אם נער אחד מהפרסיים יתעכב איזה שעה ברחובות היהודים, אזי מתקבצים כל הפרסיים אל בתי ישראל ועושים עלילה ואומרים שהם גנבו את הילד, ומצאערים אותם ושוללים את בתיהם ופפעם אחת בשביל ענין כזה, תלו אחד ישראל שלשה ימים על העץ רחמ"ל, וכהנה רבות מעלילים עלינו בכל יום תמיד, ואין מי שיאמר להם מה תעשו ומה תפעלו, ואין מי שיעמוד בעדינו ושיגן עלינו להציל אותנו מיד מבקשי רעתנו, והוכרחו הרבה אנשים מקהילתנו, להניח את נשותינו וטפינו וללכת בגרות למדינות אחרות, ושם נשארו נשינו בידי אויבינו לעשות עמהן כטוב בעיניהם. וכמה פעמים הגשנו בקשתינו רחמים מאת הממשלה שיתנו לנו רשות לצאת מארצנו עם נשינו וטפינו למדינות אחרות ולא עלתה בידינו. ע"כ באנו אליך ומבקשים אנחנו מאת כבודך שתעשה למען שמו הגדול, להמליץ בעדינו ולהציג בקשתנו לפני אחינו הקדושים ראשי חברת "כל ישראל חברים הי'ו  כדי שישתדלו ברוב טובם וחסדם לישי אורחותינו, ולהציל אותנו ואת נשינו וטפינו ועוללינו יחדיו. וזאת החסד הוא חסד של אמת אשר יעשו עם עניים דלים ואביונים ואומללים כמונו, יחשב להם הקב"ה לחסד ולצדקה ולמצוה גדולה שעל ידם תהי' ישועתנו, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, ובעד החסד שתעשה עמנו לערוך בקשתינו לפני שרי ישראל ראשי עם קודש, נתפלל תמיד כל הקהל בעד שלום ידידנו ובעד שלום חברה הקדושה כל ישראל חברים הי'ו, ולהיות הדברים האלה אמו"ץ באנו על החתום אנחנו אנשים סאלמס היושבים בגרות פה עיר תיפליס יע"א ביום ב'ך אייר שנת ה' תרכ"ט ליצירה.

אני דניאל בן משיח. עזרא בן יעקב. יעקב בן יצחק. מרדכי בן גבריאל. ניסים בן מיכאל. סימן טוב בן יונה הכהן. יהושע בן אלעזר הכהן. יצחק בן רחמים הכהן. יחזקאל בן שיך משיח. יחזקאל בן ניסים בן ניסן. רחמים בן אליא. יהודה בן מרדכי. ירמיהו בן ירמיהו. שם טוב בן יעקב. יונה בן מ' ניסים. יעקב בן אברהם. רחמים בן משה. יצחק בן צעדי. יצחק בן רפאל מזרחי. מרדכי בן אליהו. ברוך בן בבא. אליהו בן שיח משיח. זעירא אברהם בכה"ר אהרון הלוי ס"ט. עבד ה' ידידיה בכה"ר יונה ס"ט מ"ץ דק"ק אנשי סאלמס.

על החותם כתוב כדברים האלה: ע"ה ידידיה בכה"ר יונה ס"ט מ"ץ מק"ק אנשי סאלמס היושב פה עירית תיפליס יע"א. 
אל קהל קדוש סאלמס רוב שלום! פתשגן מכתבכם שלחתי אל החברה הנכבדה "כל ישראל חברים" אשר בפאריז מן העיר קוטאיס (Kutais) ביום השישי ט"ו מנחם אב שנה זאת, ותסלחו נא לי ברוב טובכם, כי לא יכלתי עד כה למלאות החוב הקדוש המוטל עלי, יען כי לרגל מסעותי בין הרי געארגיען נתעכבתי עד כה במקומות שלא ימצאו שום בתי הדוהר, והיה מכתבכם ג"כ נתעכב עד שבאתי אל העיר קוטאיס ותומ"י שלחתיו לבעליו. הרעצעפיס מן הפאסט אשלח להרב ר' ידידיה במכתב מיוחד לעדות, בקרוב. ואני תפלה שירחם ה' עליכם וינחם אתכם מיגונכם ובימינו יושע יהודה וישראל ויהי' קץ לכל צרותיכם בגלותכם המר והארוך הזה, עבדכם הנאמן.
יוסף יהודה בר"י הלוי טשארני הנוסע. 

גם אני צעיר המשתלח מעה"ק ירושלם תובב"א מק"ק המערביים הי"ו אבוא על החתום לעדות ולראיה על אמיתת המכתב הנז' שכתבו וחתמו בפני אנשי ק"ק סאלמס. בעברי דרך העברה פה תיפליס יע"א לנסוע לארצות הקוקז בשליחותי. ולהיות אמו"ץ ת"ש ביום ב"ך אייר משנת התרכ"ט. כ"ד שועל ן' ארי בן עט"ר מוה"ר הגדול ראשון לציון כמוהר"ר חיים דוד חזן זלה'ה,
הצעיר גרשון חזן ס"ט.


[18 באוגוסט, 1869 – עיתון המגיד]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *