שני חברים היו חברים טובים כל כך, עד כדי שדקה אחת אחד בלי השני לא היו יוצאים.
אבל אחד היה רווק והשני בעל אשה. בא החבר הרווק לביתו של הנשוי, אשתו של זה היתה
נותנת לו כבוד כמו לבעלה.
בעלה של האשה אמר לחברו "אתה כבר מבוגר. למה אינך מתחתן, כמוני? אתה בא לבית שלי, אשתי נותנת לך כבוד. גם אתה תתחתן והנשים תוכלנה לבלות יחדיו."
– "לא רוצה." ענה הרווק.
– "למה?"
– "לא רוצה."
– "אבל מה הסיבה?" 
"מהבנות אין בנמצא אשה טובה. לא רוצה להתחתן." הסביר הרווק.
"או… אל תהיה טיפש" ענה החבר, "לא כל אשה אותו דבר. אני אמצא לך אחת כמו אשתי, אתה תראה!"
צחק הרווק ואמר "לא… אשה טובה אין!"
"מדוע אתה צוחק?" 
"גם אישתך לא שווה!"
"אה! מה אתה מדבר! אתה לא מתבייש, כך היא נותנת לך כבוד?"
"תודה. אני לא אמרתי כלום, אבל אל תדבר על אשתך. אל תשכח."
"טיפש! יש לי אישה…"
"טוב!" קטע הרווק את דבריו. "אתה רוצה הרבה דברים, אני אתערב איתך לגבי אשתך… אבל בתנאי שמה שאומר לך, כך תעשה. אשתך שתהיה ברוכה בשבילך, קח 3 כדורים מאלה שאני אתן לך.
"מכאן, לך הביתה עם רעד כמו גריפה. תגיד לה שאתה מת, קר לך, כואב לך. אח"כ קח כדור מזה ויומיים אתה לא צריך לשלות או לאכול."

הלך החבר הנשוי ועשה כך. האשה שאלה "אני אביא לך משהו?", סידרה את מיטתו וכיסתה אותו.
גם למחרת היום לא אכל האיש דבר. ביום שלאחריו, אמר לו חברו הרווק – "ביום השישי, אחרי שלא אכלת דבר, יבוא מצב כאילו אתה 'הולך'. אני לא אבוא לבקר אותך. בקושי תוכל ללכת, בקושי תוכל לדבר.
תבקש שיקראו לי לפני שאתה הולך למות."
– "טוב."

אשתו חיבקה אותו. "מה יש?"
הסביר לה על מכאוביו.
– "למה אתה לא אוכל?"
– "לא יכול…"
למחרת אותו הדבר. לא אוכל ולא שותה. האשה בוכה, תולשת את שערות ראשה מצער. כך עבר היום השלישי, הרביעי. בחמישי הלכה למשפחה שלו והתייעצה עימם. 
– "אתה חושבים גריפה, הוא הולך למות? הוא לא אוכל, לא שותה… אין לו צבע." 
כולם באו וראו שהמצב שלו גרוע. הוא לא מדבר יותר, ובקושי פותח את עניו.
– "איפה החבר שלי?"
ענתה אשתו "תראה איזה חבר הוא. בא שתה, אכל ועכשיו כשאתה חולה הוא לא בא."
יצא אחד העוזרים וקרא לחבר שיבוא.
– "אתה לא יודע? אדוני חולה!"
– "מה אתה מדבר?" התפלא החבר.
– "למה לא באת לבקר?"
– "טוב, אבוא עכשיו."
הלך החבר להתקלח…
– "מה אתה עושה? בוא מהר! הוא הולך למות!"
– "מה אתה אומר? עד כדי כך? מצב כזה?"
בסופו של דבר הגיע החבר לבית החולה, אך זה כבר מת.
האשה בכתה ואמרה – "אתה לא מתבייש? שישה ימים לא באת, הוא קרא לך ורק אחרי 3 שעות הגעת? אתה חבר?"
הלך ישב על מטתו של חברו, והאשה ישבה בצד השני. שאל אותה בשקט –
– "תאמרי לי, הוא אמר משהו בשבילי כשמת?"
– "כלום לא אמר. רק אמר שאני עלי להתחתן איתך כשאמות, את זה ציווה עלי…"
לפתע קם המת בזעקה "מתי אני אמרתי ככה???"

אמר לו החבר – "מה, אתה אמרת שאשתך טובה. זו אישה טובה?"

  • תודה למשפחת תבור (צ'רקיאן)
  • הסיפור סופר ע"י ברוך תבור ונרשם על ידי ליאורה בהר
  • הסיפור רשום גם בארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י) 
    על שם דב נוי באוניברסיטת חיפה, מס' סידורי 10218

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *