פושע אחד הלך למסעדה. היה לו כסף בכיסו, אך הוא חשב לעצמו – "לא אשלם! מה יעשו לי? הרי לא יהרגו אותי…". 
התיישב האיש במסעדה וניגש אליו מלצר.
– מה תרצה?
– לאכול משהו.
– לשתות?
– בטח!
הביא לו המלצר את האוכל והאיש אכל לשובע. בסופו של דבר, הביאו לו את החשבון.
– קח
– אין לי כסף… אמר האיש.
הלכו לבעל הבית. זה חשב שהאיש בטח משוגע והואה לזרוק אותו מהמקום, כך עשו – אבל האיש כל יום שוב ושוב חזר למסעדה.
אמר בעל הבית למלצרים "מה זה צריך להיות? לא נרשה כך לאיש לנצל אותנו! שימו לו בצלחת משהו, שיהיה לו קלקול קיבה ולא יבוא עוד…"
למחרת בא האיש וביקש לאכול כרגיל. הביאו לו את המנה, אבל שמו לו משהו מקולקל. הוא התחיל לחוש בביטנו ולשלשל, יצא מהמסעדה בריצה ורץ בצעקות במורד הרחוב.
באו אנשים לפניו ושאלו – "מאיפה אתה רץ?"
– משם, אמר האיש… תלכו להיכן שבאתי ותגיע למסעדה שאוכלים בה בחינם!

תודה למשפחת תבור (צ'רקיאן)
הסיפור סופר ע"י ברוך תבור ונרשם על ידי ליאורה בהר
הסיפור רשום גם בארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י) 
על שם דב נוי באוניברסיטת חיפה, מס' סידורי 10221

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *